ניתוחים גינקולוגיים להסרת ציסטות שחלתיות נחשבים להליכים שכיחים ולעיתים הכרחיים, אך מחקר חדש של חוקר מהמרכז הרפואי צפון (פוריה), בשיתוף חוקר מאוניברסיטת ייל, מזהיר כי עבור חלק מהנשים הם עלולים להוביל לפגיעה בלתי הפיכה בפוריות ולהקדמת גיל המעבר. במאמר שפורסם באחד מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם, החוקרים טוענים כי מדובר ב"פגיעה שקופה" שכמעט אינה מתועדת במערכות הבריאות ועלולה להישאר בלתי מזוהה במשך שנים.
"הפגיעה השקופה": כשהסטטיסטיקה מסתירה את הסיכון
לפי החוקרים, הנתונים הכלליים מצביעים לכאורה על כך שגיל המעבר של נשים נותר יציב ואף עולה, אך תמונה זו עלולה להטעות. לטענתם, תת-קבוצה של נשים שעוברות ניתוחים להסרת אנדומטריומות (ציסטות שחלתיות הנגרמות מאנדומטריוזיס) עלולה לאבד חלק משמעותי ממאגר הביציות שלה בעקבות ההליך.
במאמר מוסבר כי הפגיעה ברזרבה השחלתית עלולה להיגרם עקב הסרה לא מכוונת של רקמת שחלה בריאה, פגיעה באספקת הדם לשחלה או נזק תרמי מהכלים הכירורגיים. הניתוחים עצמם מבוצעים לרוב מסיבות רפואיות מוצדקות, כמו כאבים קשים, אי-פוריות או חשד לממאירות, אך החוקרים מדגישים כי יש להביא בחשבון גם את השפעתם האפשרית על בריאות האישה בטווח הארוך.
לדבריהם, בעוד שבטיפולים אונקולוגיים הפגיעה בפוריות צפויה, מנוטרת ומנוהלת כחלק בלתי נפרד מהטיפול, בניתוחים גינקולוגיים שגרתיים אין כיום מעקב שיטתי אחר השפעת ההליך על הרזרבה השחלתית. כתוצאה מכך, נשים שנפגעו – במיוחד לאחר ניתוחים חוזרים או ניתוחים בשתי השחלות -"נבלעות" בתוך הנתונים הסטטיסטיים הרחבים ואינן מזוהות כקבוצת סיכון.
החוקרים מדגישים כי המשמעות אינה מסתכמת רק בפגיעה בפוריות. הקדמת גיל המעבר עלולה להיות כרוכה גם בעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם, לאוסטאופורוזיס ולהשלכות בריאותיות נוספות. לכן, מסקנתם אינה להימנע מהניתוחים, אלא לשנות את אופן קבלת ההחלטות. לדבריהם, לצד ההקלה בתסמינים, יש לשקלל מראש גם את ההשלכות האפשריות על תפקוד השחלות בטווח הארוך, ולהנהיג מעקב רפואי מסודר ומדויק יותר אחר נשים שעוברות את ההליכים הללו.
