אנחנו בפתחו של קמפיין בחירות אלים, ואין שום סיבה לחשוב שהוא הולך להירגע. להפך, הוא רק יסלים. כך בדיוק נפתח הבוקר הזה, פעילי ארגון השמאל "עומדים ביחד" פרצו למטה הבחירות של הציונות הדתית בשוהם.
כן, בפנים גלויות, בלי פחד ובלי היסוס. בכסות של חופש הביטוי וזכות ההפגנה נחצה הגבול שבין מחאה לבין פריצה למטה פוליטי. ואם מישהו חושב שמדובר באירוע חריג, כדאי להזכיר את מה שקרה רק בינואר השנה, כשמפגיני שמאל פרצו למצודת הליכוד.
ומה קרה מאז? שבעה חודשים חלפו, ועד עכשיו לא הוגש אפילו כתב אישום אחד. אירוע של הסגת גבול ירד מסדר היום. וכשלא רואים תגובה משמעותית, לא באמת מפתיע לראות את האירוע הבא מגיע וגם הפעם – דממה.
אף אחד מראשי האופוזיציה לא מיהר לגנות. אף אחד לא הזהיר מפני חציית הקווים. ואף אחד לא אמר בקול ברור: כך לא נראית דמוקרטיה. כשמדברים באולפנים על אלימות פוליטית, האצבע תמיד מופנית לכיוון אחד בלבד – לצד הימני במפה.
ואנחנו נמצאים בימים מסוכנים. כבר ראינו מפגינים מגיעים עד לביתו של ראש הממשלה, כבר ראינו אלימות כלפי נבחרי ציבור, ועכשיו גם פריצות למטות בחירות הופכות לעוד אירוע שחולף. וכשאין אכיפה, יש הסלמה. כשאין גינוי, יש לגיטימציה.
וכשאין מחיר, יש מי שמרגיש שמותר ללכת עוד צעד קדימה.
לכן בפעם הבאה שיספרו לכם כמה הימין אלים וקיצוני, תזכרו שכשפעילי שמאל עוברים על החוק – לפוליטיקאים, למערכות אכיפת החוק וכמובן לתועמלנים באולפנים – פשוט לא אכפת.
