רועי בראון, תושב אריאל ומורה ביומיום, הגיע לאולפן "הפטריוטים" כדי להשמיע את האמת על הפיגוע הקשה שהתרחש סמוך לכפר טל. בראון, שהיה חלק מקבוצת המטיילים שנקלעה לזירה המדממת, שחזר בפירוט את השתלשלות האירועים: "יצאנו בבוקר, טיול יום שישי, אנרגיות טובות. מתחילים את הטיול לתפוס שעות של קור, ומגיעים להיתקלות ראשונה. זורקים עלינו אבנים ומגיעים אלינו עם אלות". לדבריו, כבר מהרגע הראשון היה ברור שהשטח רוחש עוינות, אך המטיילים ניסו להימנע מחיכוך ככל הניתן.
אחת הטענות המרכזיות שהושמעו בתקשורת השמאל הייתה שהמטיילים נכנסו לתוך הכפר, טענה שבראון דוחה בשאט נפש: "לא ראינו את הבתים עצמם, אנחנו בחוץ. לא בפנים. הדיווחים שהיינו בתוך הכפר זה ממש שקר". בראון הסביר כי גם כשזיהו עשרות ערבים שמחכים להם, הם ניסו להידבר: "שלחנו חבר'ה לדבר איתם, להרגיע, להסביר שלא באנו לייצר חיכוך אלא לעבור מסביב. כפי שאפשר לראות בסרטון, זה לא עזר. מגיעים עשרות ערבים ומתחילים לזרוק אבנים מכל הכיוונים".
שיאו של האירוע הגיע כאשר המצב הידרדר לעימות פיזי קשה, בו נרצחו יובל עזרא ובניהו מלט הי"ד. בראון תיאר את רגעי ההסלמה: "אנחנו מזהים שהשיח' של הכפר חוטף את הנשק. בשלב הזה אנחנו מבינים שיש כאן עלייה במדרגת איום, שומעים כבר את היריות שלו בנשק. חבר אחר, לוחם גולני בסדיר, זיהה שעל הרבש"ץ יש שני חבר'ה שאחד חונק אותו ואחד מנסה לקחת לו את האקדח. הוא התלבט אם לירות בגלל הקרבה, ובסוף יורה ומוריד את שני המחבלים".
בראון נשאל על ידי ינון מגל מדוע הוא עצמו לא ירה, והשיב בתשובה הממחישה את המציאות המורכבת של נושאי הנשק ביהודה ושומרון: "שאלת את שאלת המיליון. מתי מותר לירות בנשק זה עניין מאוד מסובך. אתה יודע שגם אם זה מוצדק, זה יסתיים בהחרמת נשק ובחקירות. אתה נמצא במלכוד: מצד אחד אתה מרגיש לא מספיק בסכנה כדי שהאירוע יעבור חלק מבחינה משפטית, וכשאתה מגיע לשלב שבו ברור לכולם שזה מוצדק וצריך לירות – לפעמים זה כבר מאוחר מדי".
לאחר שוך קרב היריות, בראון וחבריו החלו בפעולות הצלה תחת איום מתמיד: "ניגשנו לפנות את הפצועים כשאנחנו עדיין לא יודעים אם יש להם עוד נשק. פינינו את יובל כשהוא נאבק על חייו, ואז שמעתי שיש עוד פצוע, את בניהו. הרחקנו אותו מהזירה כי היינו בטוחים שאנחנו עדיין תחת איום. הערבים לא ברחו מהאש, להפך, הם המשיכו לזרוק אבנים. התקשרתי למוקד מד"א, קיבלתי הנחיות והתחלתי לבצע החייאה על בניהו בשטח במשך דקות ארוכות עד הגעת הכוחות".
בראון התייחס בכאב לקמפיין ההכפשה המופנה כלפי המטיילים בימים האחרונים: "אני מרגיש שאנחנו נמצאים באיזשהו קמפיין הכפשה. אנשים בוחרים להיחשף ומציבים את עצמם בחזית וזה מלחיץ, בטח אם באמת ירית ואז מסמנים אותך אוטומטית שזה לא היה מוצדק. חשוב היה לי להיות פה כדי לנסות לטהר את השם שלנו. בסוף, התוצאות הטרגיות קרו כי יש צד נגדנו שרוצה שנמות ופועל כדי שזה יקרה. אם המדיניות של פתיחה באש הייתה אחרת, המצב היה יכול להסתיים אחרת".
לסיום, בראון שיתף בתחושותיו לאחר הביקור בבית האבלים של משפחת עזרא, מסר של אחדות מול פני השכול: "הלכנו לנחם בשבעה על יובל הי"ד. לא ידענו איך יקבלו אותנו, אבל הם פתחו לנו את הלב בזרועות פתוחות. בסוף אין תחליף להיכרות אישית כדי להבין מי ניצב מולך. אפשר להכליל בקבוצות של 'מטיילים' או 'מתנחלים', אבל כשאנשים מדברים זה נראה אחרת. אנחנו עם אחד, ואם נבין שאנחנו ביחד בזה ולא נתעסק בהאשמות, אנחנו נהיה במקום אחר לגמרי".
