בלב גן העדן של הפיליפינים, אוריה ברולמס, איש מילואים שלחם בעזה ובלבנון, לא ציפה שדווקא בבית קפה מקומי ב-3:00 לפנות בוקר הוא ייאלץ להגן על כבודו ועל כבוד מדינתו. זה התחיל בשאלה תמימה לכאורה, והידרדר במהירות לעימות אלים שבו הגאווה הישראלית ניצחה את האנטישמיות.
אוריה נכנס לבית הקפה, מקום המוכר למטיילים ישראלים, כשהוא לא חושד בדבר. "נכנסתי דוך לשירותים" הוא משחזר, "ואותו בחור מסתכל עליי כזה וקם. הוא בא אליי ישר, שאל 'מאיפה אתה?'. אמרתי לו 'למה אתה שואל?', והוא מתעקש: 'תענה לי מאיפה'. אמרתי לו 'ישראל'".
באותו רגע, האווירה השתנתה. "הוא אומר לי 'עוף מפה עכשיו'. שאלתי אותו אם הוא הבעלים של המקום, והוא פשוט התחיל לצרוח 'עוף מפה'. יצאתי החוצה, הוא בא אחריי. הבן אדם היה גדול, כפול ממני כמה וכמה. הוא התחיל לצרוח 'Baby killer', זרק מילים על הצבא ועל ג'נוסייד. כל הדברים האלו שקשורים למלחמה".
כשנשאל אוריה אם לא פחד להצהיר על ישראליות באותו רגע מתוח, תשובתו הייתה חד-משמעית: "חשבתי איזה שתי שניות, ואמרתי 'מה כאילו?'. אמרתי לו ישראל. מקסימום אני הולך משם. לא פחדתי".
העימות המילולי הפך מהר מאוד לפיזי. למרות הניסיונות של אוריה להרגיע את הרוחות ולהצביע על מצלמות האבטחה, הספרדי בחר באלימות. "אמרתי לו 'שמע, לא בא לי ללכת איתך מכות, עזוב אותי, הכל פה מצולם'. הוא ענה 'לא אכפת לי, אני אהרוג אותך'. אז כבר אמרתי לו על הכביש: 'שמע, אם אתה תדרוש את זה – אני אלך איתך מכות ואני אגמור אותך. לא כדאי לך'".
התייר הספרדי לא הקשיב ושלח אגרוף לפניו של אוריה. מכאן, המאזן השתנה. בקרב שהתפתח ברחוב, אוריה השאיר את התוקף על הרצפה. "אמרתי לו תוך כדי המכות: 'I will kill you if you don't understand me'. כי הסברתי לו לפני כן שלא כדאי לו, שאני לא פראייר, והוא לא הבין".
במהלך הקרב, אוריה שבר את האצבע שלו ("בבוקס האחרון בשיניים שלו נשברה לי האצבע"), אבל הוא לא עצר שם. לאחר שחזר לווילה וגייס את חבריו, הם חזרו למקום ב-4:00 לפנות בוקר כדי לוודא שהצדק ייעשה. כשהתוקף ניסה לתקוף שוב, אוריה הדף אותו בבעיטה אל השולחן. "אמרתי לו: 'שמע, מה שמגיע לך – יגיע לך עד הסוף. אתה הולך להיות גמור. אתה התחלת את זה'".
המשטרה המקומית הגיעה למקום, ובאופן מפתיע או שלא, השוטרים הפיליפינים גילו אמפתיה מפתיעה לישראלי. בזמן שהתוקף הושם בתא המעצר, אוריה גילה שהשוטרים עצמם לועגים לתוקף האנטישמי.
"השוטרים לא הפסיקו לדפוק לו על הדלת של התא ולצעוק לו: 'איך ישראלי **** אותך ככה? איך הוא הרביץ לך? ראית מה הוא עשה לך?'. הוא רק התעצבן מזה יותר" מספר אוריה בחיוך.
למרות הכאב מהאצבע השבורה, אוריה היה מחושב. הוא לא הסכים לוותר על פיצוי ודרש התנצלות פומבית. "אמרתי להם שאני רוצה התנצלות בוידאו ו-70,000 פסו. הוא ניסה להתמקח, אמר 'Brother, זה יקר', אבל עניתי לו: 'שמע, זה המחיר. אם לא – יהיה פה בלאגן'".
המסר: "לא עכברים"
הסיפור הסתיים בניתוח בתאילנד, שם הושתל בורג באצבעו של אוריה, ובתשלום פיצויים מלא מהתוקף המושפל. הסיפור הפך לשיחת היום בקרב המטיילים והמקומיים באי, כשאוריה הפך לסמל של עמידה איתנה.
"התלבטתי אם לפרסם את זה" הוא מסכם, "אבל בסוף אמרתי – למה לא? אני רוצה להעביר מסר. בסוף אנחנו לא עם של פראיירים. אנחנו נותנים בחמש גזרות במקביל ומפרקים את כל העולם. זה שאנחנו הולכים באירופה או בעולם ואנשים מתנכלים אלינו – זה לא אומר שאנחנו צריכים להתקפל כמו עכברים. אנחנו לא פראיירים".
אוריה חוזר לישראל עם בורג באצבע, אבל עם ראש מורם וגאווה שלא ניתן לשבור. בפיליפינים, יש היום תייר ספרדי אחד שיחשוב פעמיים לפני שישאל מישהו "מאיפה אתה?".
