'אור לגויים' – ככה אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו, גם אם בפועל לפעמים כשאנחנו בחו"ל אנחנו דוחפים בתור, או אפילו "סוחבים" מגבות וברזים מבתי מלון.
ומה האור שהבאנו לעולם? לרוב אנחנו חושבים בהקשר הזה על האמונה באל אחד ועל עקרונות הצדק והמוסר, החל מ'ואהבת לרעך כמוך'. לא תמיד אנחנו זוכרים שגם השבת היא המצאה ישראלית מובהקת. אמנם חלוקת הזמן לפרקים בני שבעה ימים קיימת כבר בתרבות הבבלית, אבל השבת כיום מנוחה היא עניין יהודי. זה מעניין, כי חז"ל מדגישים כמה השבת מיוחדת דווקא לישראל, ובכל זאת היא אומצה על ידי עמים אחרים בכל רחבי העולם, גם אם לא תמיד היא חלה אצלם ביום שבו היא חלה אצלנו.
יוספוס פלביוס כותב כבר לפני כאלפיים שנה: "אין עיר יוונית או ברברית ואין עם שלא חדר אליהם מנהג היום השביעי, שבו אנו שובתים".
החובה שלא לעשות מלאכה בשבת מתקשרת לנו בעיקר לרשימה של איסורים ספציפיים, אבל למעשה החובה לשבות היא גם צו חיובי עקרוני. לכן אומר רבי משה בן נחמן, שאם אדם סחב שק מלט לאורך כל השבת, הוא אולי לא עבר על שום איסור מפורש, אבל בהחלט ביטל את המצווה לשבות ולנוח.
