כבכל שנה, בשלושת השבועות שמציינים את האבלות על חורבנות בתי המקדש, מתעוררים נביאי החורבן מטעם עצם ומזהירים מפני "חורבן בית שלישי". ישנם כמה מעגלים של תיאוריית "מדינת ישראל מתמוטטת אם לא תקשיבו לנו". הראשון כמובן הוא המצב הביטחוני – אליבא דשיטתם אנו מוקפים כעת בגורמים מאיימים כדוגמת האימפריות הבבליות והרומאיות בשעתן, ולכן חייבים לחתור להסכמי שלום כדי שלא נצא לגלות שלישית.
3+המעגל השני זהו תסמין ה"שנאת חינם" – אנחנו מסוכסכים באופן חסר תקנה ורק אם נצטרף ל"הסכמה רחבה", כלומר נסכים להמשך שלטון הציבור הנאור בבית המשפט יש איכשהו אפשרות לשכנע את הטייסים ואנשי ההייטק שיואילו בטובם שלא לעזוב אותנו. המעגל השלישי, היהלום שבכתר, הוא כמובן "עושק יתום ואלמנה", קרי עוולות חברתיות. אליבא דעתם של אנשי המוסר הדגולים – החברה הישראלית, ובעיקר ראש הממשלה, הם מושחתים עד העצם. כדוגמת שלהי בית ראשון "שריך סוררים כולו רודף שוחד ושלמונים".
לא נעים להרוס את חגיגת המסכנות והייאוש, ולא יפה לקחת מהצדקנים את האשליה שהם על תקן הנביא ירמיהו או רבן יוחנן בן זכאי, אולם כדאי להעמיד דברים על דיוקם. ימי שלושת השבועות הם אמנם ימי-אבל אולם ישנו הבדל תהומי בין אבלות בעידן של חורבן לבין אבלות בעידן של גאולה: מדינת ישראל היא אימפריה אזורית ואינה נמצאת באיום קיומי משום צבא בסדר גודל רומאי או בבלי. אין מה להיתפס לשאננות אבל גם אין מה להיכנס להיסטריה. הפערים הצבאיים, הטכנולוגיים והאנושיים בינינו לבין אותם שמאיימים עלינו הם אדירים ורק הולכים וגדלים; ב"ה.
3+'שנאת חינם' מהווה איום ממשי על חברה בעת שמצויים בתוכה כוחות שקולים שמסוכסכים ביניהם. המצב כיום הוא שרוב מוחלט של הציבור היהודי במדינת ישראל הוא בעל מכנה משותף חזק של מסורתיות ולאומיות. ישנו ציבור קטן וכוחני, דומיננטי בתקשורת, באקדמיה ובמשפט, שמנסה להציג מיצג שווא של מדינה מפולגת העומדת על סף תהום כדי להעניק משקל לדעותיו בלי פרופורציה לגודלו. יתרה מזאת, אין פה שום שנאה ובטח לא בחינם; הרוב הלאומי והמסורתי אינו שונא את המיעוט אלא מבקר אותו, ובצדק, על הנזק האדיר שהוא גורם למדינה; ואזי המיעוט זועק 'הסתה' ו'שנאת חינם', במקום להתמודד עם הטענות.
וביחס למוסר החברתי: "שוחד, מרמה והפרת אמונים" צרחו כאן במשך שנים, טלטלו מדינה שלמה וגררו אותה למערכות בחירות, מהומות פנימיות ובסופו של דבר למלחמה מול אויבים שהריחו חולשה. כעת מתברר, למי שעוד לא הבין, שהכול היה שקר. מדינת ישראל והחברה הישראלית הן לא מושחתות. רובה של החברה היא הגונה, משלמת מיסים, ומתנהלת בצורה מתוקנת; אין עוד מדינה בעולם עם כל כך הרבה ארגוני עזרה וחסד; ראשי המערכות ברובם, גם בפוליטיקה, הם אנשים טובים שמנסים לעשות את מלאכתם נאמנה.
3+נכון, היה כאן "שוחד מרמה והפרת אמונים" אבל דווקא של מטיחי האשמה – "שוחד" פסיכולוגי של רצון להרגיש נאור; "מרמה" והנדסת תודעה של דעת הקהל; "והפרת אמונים" של אנשים שהיו אמורים לשמור על הצדק במדינת ישראל. על ספסל המאשימים שהתבררו כנאשמים יושבת רשימה של שופטים, יועמ"שים, מפגינים, אנשי תקשורת וקשקשני מקלדת שחשו שהם גלגול נשמתם של הנביאים ישעיהו וירמיהו שמתריעים בשער מפני עוולות מדומיינות של ראש ממשלה נבחר ופנומנלי.
בקשת מחילה לא נשמע מהם. גם לאחר שיתברר מעבר לכל ספק שאין כלום כי לא היה כלום הם ימשיכו ללהג ולשנוא את אחד מהמנהיגים הגדולים של העם היהודי; מפני שככל שהוא גדול יותר כך מתבררת יותר הקטנות שלהם. אם מחפשים חשבון נפש בשלושת השבועות על אי-צדק וחוסר מוסר אז בהחלט יש פה קייס. כל מי שהיה שותף לעלילת הדם הזו, הן בפועל, הן בגיבוי והן בהסכמה שבשתיקה, ייתן את הדין בעולם הזה ובעולם הבא.
המסקנה המרכזית מימי שלושת השבועות אינה גלגול עיניים מיוסר כלפי השמים; אלו אינם ימים של ייאוש אלא של תקווה. בתקופה זו יש לכאוב וללמוד מה חסר לנו כיום כשאין בית מקדש, ואלו הן קדושה וקרבת אלוקים (שבמצבן השלם גם מביאות לחברה מתוקנת). בימים הללו יש להרבות בחיזוק המסורת היהודית שכוללת בתוכה אהבת חינם לכל כוח חיובי, וביקורת נוקבת כלפי כוחות שליליים. אל חשש, אנו לא הולכים לקראת חורבן בית שלישי אלא לקראת עתיד מזהיר מבחינה ביטחונית, כלכלית, דמוגרפית ותרבותית; כלשון הנביא: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח', י"ט).
