בימים אלה בלב קהיר, ובתוך מבנה רשות הרדיו והטלוויזיה הלאומית של מצריים מהדהד מדי יום המשפט "קול קהיר" בשפה העברית. תחנה זו מעולם לא הייתה סתם במה תקשורתית חולפת, אלא היוותה נשק אסטרטגי וכוח רך בלתי קונבנציונלי שהשיקה מצרים כדי לפנות לחברה הישראלית בשפת האם שלה בעברית. מטרת התחנה לא הייתה לספק בידור, אלא נקבעו לה יעדים פוליטיים ופסיכולוגיים מדויקים על ידי המדינה המצרית לעקוף את הצנזורה הצבאית הישראלית ולהפעיל לוחמה פסיכולוגית נגד תושבי ישראל.
2+צוות העבודה מורכב משדרנים, מתרגמים ואנליסטים פוליטיים מצריים, בוגרי החוגים לשפה העברית באוניברסיטאות במצרים. צוות זה מצטיין בשליטה מוחלטת בעברית וביכולת להבין את המנטליות הישראלית , תוך שמירה קפדנית על הביטחון הלאומי וידע מדויק של "מה מותר להגיד ומה לא" בשידור חי
ההקמה
ב-3 במאי 1953 החלה תחנת הרדיו המצרית "קול קהיר" לשדר שידורים בעברית המיועדים במיוחד לתושבי מדינת ישראל. זו הייתה התחנה הזרה השלישית שפעלה בשפה העברית לאחר הקמת המדינה, אחרי שידורי ה-BBC בעברית (1949) ו"קול דמשק" הסורי (1952).
התחנה הוקמה ביוזמת השלטון המצרי תחת הנשיא גמאל עבד אל-נאצר, כחלק בלתי נפרד ממערך התעמולה הפאן-ערבית והלוחמה הפסיכולוגית נגד ישראל. השידורים התאפיינו בסגנון תוקפני, מוזיקה צבאית ודיווחים דרמטיים. מטרותיה העיקריות היו ברורות:
1. כאמור לנהל לוחמה פסיכולוגית נגד ישראל תושביה ומנהיגיה.
2. להוריד את מורל האוכלוסייה האזרחית והצבא הישראלי.
3. לעקוף את הצנזורה הצבאית.
4. להפיץ מידע כוזב ומטעה, במיוחד בזמני מלחמה, כדי ליצור תחושת ניצחון ערבי ולשבש את תמונת המצב בישראל.
5. לקדם את הנרטיב המצרי-ערבי בסכסוך, תוך שימוש בסיסמאות חריפות, איומים ישירים והאשמות חוזרות נגד ישראל והציונות.
שינויים והתפתחות היסטורית
ב-1958, עם הקמת הרפובליקה הערבית המאוחדת (איחוד מצרים-סוריה), שונה שם התחנה ל"קול הרע"ם מקהיר". השם נשמר גם לאחר פירוק האיחוד ב-1961, שכן מצרים המשיכה להשתמש בשם "רע"ם" עד 1971. שיא פעילותה היה במלחמת ששת הימים (יוני 1967). התחנה שידרה דיווחים כוזבים על כיבוש אשדוד, קרבות בתל אביב והתקדמות "בכל החזיתות", בעוד שבפועל צה"ל השיג ניצחון מוחץ. השידורים הפכו בישראל למושא ללעג בשל השקרים נכוח תוצאות מלחמת ששת הימים וההפסד של מצריים דאז.
2+שיא כוחה של התחנה במלחמת יום כיפור
במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים המשיכה התחנה לפעול, כולל שידור ראיונות עם שבויים ישראלים. למעשה ההשפעה הגדולה ביותר של מטרות אלו בלטה במהלך מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) בזמן שהתקשורת הישראלית הכחישה אבדות, התוכנית בעברית ערכה ושידרה ראיונות חיים עם שבויים ישראלים (כשהבולט שבהם היה אל"ם אסף יגורי). ראיונות אלו דחפו אלפי משפחות בישראל לסובב את כפתור הרדיו לעבר "קול קהיר" כדי לדעת מה עלה בגורל בניהן, דבר שגרם למשבר אמון חריף בין הציבור הישראלי לממשלתו באותה עת.
בעידן השלום
לאחר ביקורו של הנשיא אנואר סאדאת בירושלים (נובמבר 1977) שונה שם התחנה ל"קול השלום מקהיר", והתכנים הפכו מתונים יותר עם קריאות לשלום ונורמליזציה. בשנים מאוחרות יותר חזרה לשם "קול קהיר".
התחנה בהווה המשך התעמולה למרות הסכמי השלום
"קול קהיר" (ובשמותיה השונים) הייתה אחד הכלים המרכזיים של מצרים במלחמת התודעה נגד ישראל במשך עשרות שנים. בשנת 2019 דווח כי שידורי "קול קהיר" בעברית חזרו לאוויר במתכונת ניסיונית, עם תכנים שונים לחלוטין מהעבר פחות תעמולה ארסית ויותר עיסוק בישראל ובסוגיה הפלשתינית מנקודת מבט מצרית.
2+למרות שהשפעתה הישירה על דעת הקהל בישראל הייתה מוגבלת יחסית, היא שיקפה את האסטרטגיה המצרית להילחם בישראל לא רק בשדה הקרב, אלא גם בזירת המידע והתודעה והפסיכולוגיה. התחנה נותרה עד היום סמל מובהק לתעמולה הרדיו-ערבית הקלאסית של שנות ה-50 וה-60, ומהווה פרק חשוב בהיסטוריה של הסכסוך הערבי-ישראלי.
כיום עם אפס מאזינים בישראל (לו המאמר הנוכחי לא היה נכתב איש לא ידע על קיומה) התחנה ממשיכה לשדר כיום ומנסה בשידוריה להלל את תפקידה של מצריים בסוגיה הפלשתינית, לתקוף את ישראל ומנהיגיה ולהפעיל לוחמה פסיכולוגית נגד תושבי ישראל. אפשר למסור להם משפט אחד: "חבל על הזמן שלכם".
