מי שעקב אחר שוק התיירות המקומי בשבועות האחרונים ידע שהרגע הזה יגיע, אבל הנתונים בשטח עדיין מצליחים להכות את המשפחות הישראליות בתדהמה. עם סיומו של יום תענית תשעה באב, נפתחת באופן רשמי עונת הביקוש הבוערת ביותר של הקיץ הישראלי. הציבורי מצטרף בהמוניו למעגל המטיילים, קייטנות הילדים מסתיימות, ורבבות משפחות מכוונות את המצפן דרומה, אל עבר אילת. אלא שהשנה, הבחירה לנפוש בישראל הופכת למשימה כלכלית כמעט בלתי אפשרית, כשמחירי המלונות בעיר שוברים שיאים ומציגים תג מחיר שגורם גם למשפחות מבוססות לחשב מסלול מחדש.
3+בדיקת מחירים ממוקדת לסוף חודש יולי (בין התאריכים 26–30 ביולי), עבור הרכב משפחתי סטנדרטי של זוג ושני ילדים, חושפת מציאות כואבת: רף הכניסה לחופשה בת ארבעה לילות בלבד בעיר הדרומית כבר מזמן חצה את קו חמשת הספרות, גם במלונות שנחשבים לפשוטים או מרוחקים יותר מקו המים. כך למשל, עבור אירוח במלון אורכידאה תיאלץ המשפחה להיפרד מ-10,980 ש"ח, בעוד שבמלון מלכת שבא המחיר כבר מטפס ל-11,560 ש"ח, ובמלון ים סוף הוא מגיע ל-12,228 ש"ח. מדובר במחירי בסיס שמציבים את עלות הלינה בלבד על כ-3,000 ש"ח ללילה, עוד לפני שחושבו עלויות הנסיעה, האוכל, האטרקציות והבזבוזים מסביב.
3+ככל שעולים ברמת הפופולריות של המלונות ובקונספט של "הכל כלול" המבוקש על ידי משפחות, המספרים הופכים למנותקים עוד יותר מהשכר הממוצע במשק. חופשה משפחתית קצרה במלון לאונרדו קלאב תעלה לכם 13,370 ש"ח, ובמלון לגונה המחיר עומד על 13,520 ש"ח. מי שמבקש ללון במלונות אייקוניים כמו המלך שלמה יידרש לשלם 14,166 ש"ח, ואילו במלון רויאל גארדן, המבוסס על סוויטות משפחתיות עם מטבחון, המחיר מזנק ל-14,394 ש"ח. אפילו מלון ספורט, המזוהה עם נופש משפחתי אקטיבי, נושק ל-15 אלף שקלים עם תג מחיר של 14,907 ש"ח לארבעה לילות.
עבור מי שמחפש חוויית פרימיום או אירוח ברמה גבוהה יותר, המחירים כבר גובלים בשערורייה צרכנית ומבהירים שחופשה באילת הפכה למוצר לעשירים בלבד. במלון רויאל ביץ' תיפרדו מ-16,172 ש"ח, במלון לאונרדו פריווילג' המחיר מטפס ל-16,600 ש"ח, ואת שיא השיאים קוטף מלון הרודס בוטיק, שם חופשה של ארבעה לילות בלבד לזוג ושני ילדים תעלה לכם לא פחות מ-19,520 ש"ח, סכום שבעבר הלא רחוק יכול היה לממן חופשה משפחתית ממושכת, כולל טיסות, ביעדים הנחשקים ביותר באירופה.
3+מומחי תיירות מסבירים כי השילוב בין היעדר אלטרנטיבות חזקות בארץ, הריחוק הגיאוגרפי והעובדה שמדובר ב"קהל שבוי" שחייב לצאת לחופשה דווקא בחלון הזמנים הצר שבין תשעה באב לתחילת שנת הלימודים, מאפשר לרשתות המלונות למקסם רווחים ולמכור את החדרים במחירי מקסימום. השאלה שנותרת פתוחה היא לא האם המלונות יתמלאו – שכן הביקוש הקשיח כנראה יעשה את שלו אלא כמה זמן עוד יוכל הצרכן הישראלי לספוג את הזינוק המטורף הזה ביוקר המחיה, והאם אילת לא פשוט מתנתקת בהדרגה מהקהל המקומי שבנה אותה לאורך השנים.
