שורדת השבי נועה ארגמני הגיעה לאחרונה לטקס לציון '50 שנה למבצע יונתן', וביצעה השוואה מצמררת בין המבצע שהתרחש לפני עשרות שנים – לזה שהתרחש למען חילוצה מהשבי: "כמעט 50 שנים מפרידות בין מבצע יונתן למבצע ארנון, אבל זה רק הזמן". לדבריה, על אף שהטכנולוגיה ושיטות הפעולה השתנו לאורך השנים, "הערך נשאר אותו ערך, הידיעה שמדינת ישראל לא מוותרת על האנשים שלה, גם כשהמשימה נראית כמעט בלתי אפשרית".
כמעט 50 שנים מפרידות בין מבצע יונתן למבצע ארנון, אבל זה רק הזמן.
הטכנולוגיה השתנתה, שיטות הפעולה השתנו, אבל הערך נשאר אותו ערך, האחריות ההדדית. הידיעה שמדינת ישראל לא מוותרת על האנשים שלה, גם כשהמשימה נראית כמעט בלתי אפשרית.
במשך 246 יום ספרתי כל יום, כל דקה וכל שניה לרגע שבו… pic.twitter.com/vOTvX6HNgP
— Noa Argamani (@ArgamaniNoa) July 13, 2026
רגע מרגש במיוחד נרשם כאשר בפאנל ישב לצדה הלוחם א' – שלקח חלק במבצע בו חולצה. "אני זוכרת את הרגע הראשון שנפלו לי האסימונים שאנחנו בדרך החוצה, אחד הלוחמים פשוט חיבק והגן עליי בכל גופו. הרגשתי מה זה חיבוק חם ואוהב משהו שלא הרגשתי כ"כ הרבה זמן אחרי תקופה שהייתי לבד", שחזרה.
לדבריה, השאלה הראשונה הראשונה ששאלה הייתה האם אימא שלה, ליאורה ז"ל, עדיין בחיים. "לאורך כל התקופה לא ידעתי שום דבר, כשאמרו לי שאנחנו עכשיו בדרך הביתה ואוכל לראות אותה – זה משהו שלא הצלחתי להכיל, לפני שבריר שנייה זה נראה כ"כ רחוק", הוסיפה.
1+בהמשך, שיתפה במעט מהתחושות שעברו עליה במהלך התקופה הקשה ביותר בחייה: "במשך 246 יום ספרתי כל יום, כל דקה וכל שניה עד לרגע שבו אוכל לחזור הביתה ולהתאחד עם משפחתי. 'נועה, באנו לקחת אותך הביתה' זה משפט שתמיד יהיה חרוט אצלי בזיכרון, רגע שבו ראיתי אור לראשונה אחרי תקופה ארוכה של חושך".
ארגמני ניצלה את ההזדמנות, והתגאתה: "הכוח הגדול ביותר של צה"ל ושל מדינת ישראל הוא לא רק היכולת לנצח אויבים, אלא המחויבות הבלתי מתפשרת להחזיר את האנשים שלה הביתה. זו המורשת שמחברת בין אנטבה למבצע ארנון, ואני מקווה שהיא גם תהיה המורשת שתמשיך להוביל את הדורות הבאים". בסיום, הדגישה כי ההחלטות הכי קשות – הן גם אלה שמגדירות מי אנחנו כעם.
