טל מאיר ציטטה הבוקר (שני) את יאיר גולן באומרו כי אם מחנהו יהיה בשלטון, יפעל "למנוע את המשך הסיפוח, להילחם בטרור היהודי ולפנות את החוות והמאחזים". בין אם הדברים יתממשו ובין אם לאו, הם מזכירים לכולנו אמת פשוטה: כל עוד הריבונות לא הוחלה, עתיד ההתיישבות עלול להיות מושפע מתוצאותיה של כל מערכת בחירות.

בארבע שנים האחרונות נבנו יישובים, הוקמו חוות, נסללו כבישים והושקעו משאבים עצומים בפיתוח יהודה ושומרון. אולם כל עוד מעמדו של האזור אינו מוסדר, כל חילופי שלטון עלולים לפתוח מחדש את הוויכוח על עתידם. זו בדיוק משמעותה של הריבונות. היא אינה רק הצהרה אידאולוגית, אלא חומת המגן של ההתיישבות.

סמוטריץ' על ראשי השמאל: "מתואמים לפנות את היישובים שהקמנו"
החלת הריבונות משנה מן היסוד את מעמדם של יהודה ושומרון. כל עוד לא הוחלה ריבונות, ממשלה יכולה, ברוב רגיל בכנסת, לקבל החלטות מרחיקות לכת על עתיד היישובים. אולם לאחר החלת הריבונות, יהודה ושומרון יהיו במעמד זהה לזה של פתח תקווה, רחובות או באר שבע. גם אם בעתיד תקום ממשלה שתרצה לוותר על שטחים, הדבר כבר לא יהיה אפשרי בהחלטת ממשלה רגילה או ברוב מקרי בכנסת. לפי החוק הקיים, מהלך כזה יחייב רוב של 80 חברי כנסת, או לחלופין רוב של 61 חברי כנסת לצד אישור הציבור במשאל עם.

זו המשמעות המעשית של הריבונות: היא מעלה באופן דרמטי את הרף הנדרש לכל ניסיון עתידי לעקור יישובים או למסור שטחים, ומעניקה להתיישבות יציבות משפטית ולאומית שלא קיימת כיום. עתידם של מאות אלפי אזרחי ישראל ימשיך להיות תלוי בכל מערכת בחירות, או שיעוגן בהחלטה לאומית שתעניק ביטחון ויציבות לדורות. ריבונות איננה רק יעד מדיני – היא הביטוח של ההתיישבות.
