בימים אלה מקדמת עיריית תל אביב את הפיכת שמה הזמני של רחבת מוזיאון תל אביב לשם הקבע "כיכר החטופים". לכאורה מדובר במהלך של הנצחה. בפועל, מדובר בהחלטה פוליטית בעלת משמעות עמוקה הרבה יותר. שמות של כיכרות אינם רק שלטי רחוב, הם קובעים כיצד תיזכר ההיסטוריה, מי יעניק לה את משמעותה, ומי יזכה בבעלות הסמלית על המרחב הציבורי.
3+הכיכר הזאת קיימת למעלה מחמישים שנה. במשך כל השנים היא כלל לא נשאה שם רשמי, והייתה מוכרת פשוט כרחבת מוזיאון תל אביב. דווקא עכשיו, כשהחברה הישראלית עדיין מתמודדת עם השלכותיו של טבח שמחת תורה, מבקשת העירייה לקבע שם חדש, שאי אפשר להפריד בינו לבין ההיסטוריה הפוליטית של המקום. כי לפני שהייתה "כיכר החטופים", זו הייתה כיכר הסרבנות.
ביולי 2023, בדיוק לפני שלוש שנים, התקיים ברחבה אחד האירועים המרכזיים של מחאת הסרבנות, כאשר אנשי "אחים לנשק" קיימו בה טקס פומבי של חתימה על הצהרות אי-התייצבות. זמן קצר לאחר מכן נצרבו בתודעה הציבורית התמונות מההצהרה שלהם מבית חיל האוויר בהרצליה ("גולני! גולני!"). גם המיצב של מטוס הקרב הנעוץ באדמה, שהוצב באותה כיכר מול הקריה ומול מפקדת חיל האוויר, הפך לסמל של אותה מחאה. כל אלה לא התרחשו במקרה, ולא בכל מקום אחר. הם התרחשו באחד המוקדים הציבוריים הרגישים והסמליים ביותר במדינת ישראל.
3+לאחר השבעה באוקטובר הפכה אותה רחבה למוקד מטה משפחות החטופים. כעת מבקשת העירייה להפוך את השם הזמני לשם קבוע. בכך היא אינה רק מנציחה את החטופים, אלא גם מקבעת את זהותו הפוליטית של המרחב ואת המטען שנצבר בו בשנים האחרונות.
אין מחלוקת על החובה לעשות הכול כדי להשיב את החטופים. הם שייכים לכל עם ישראל. דווקא משום כך, אסור שהמאבק למענם יהפוך לחותמת קבע על כיכר שכבר מזוהה עם אחד המאבקים הפוליטיים החריפים ביותר שידעה המדינה. יש כאן גם תהליך רחב יותר. במשך שנים הופקעו בהדרגה כיכרותיה המרכזיות של תל אביב מן המרחב הציבורי המשותף והפכו למרחבים המזוהים עם ציבור פוליטי מסוים. כיכרות שנועדו להיות של כולם קיבלו זהות מובהקת של מחנה אחד, עד שחלקים גדולים בציבור חדלו לראות בהן מקום אזרחי משותף. ההחלטה הנוכחית אינה יוצרת את המציאות הזאת אלא מעניקה לה הכשר רשמי וקבוע.
3+ובעיניי, יש כאן גם טשטוש של סדר האירועים. השם "כיכר החטופים" מנציח את תוצאות האסון, אך כמעט שאינו מזכיר את השאלות על מה שקדם לו. מחאת הסרבנות של קיץ 2023 הייתה, בעיניי, אחד הגורמים שהובילו לטבח 7 באוקטובר, לאחר ששידרה לאויבי ישראל מסר של קרע פנימי ופגיעה בהרתעה. גם חמאס התייחס בפומבי למשבר הפנימי בישראל כחלק מהערכתו את מצבה של המדינה ערב המלחמה. אי אפשר לנתק את הכיכר הזאת מן ההקשר הזה כאילו התחילה את חייה רק אחרי האסון.
מיקומה של הכיכר רק מעצים את משמעות ההחלטה. היא ניצבת מול הקריה, סמוך לבתי המשפט, למוזיאון תל אביב, לספריות ולמוסדות תרבות וידע. זה אינו עוד צומת עירוני. זהו אחד המרכזים הסמליים החשובים בישראל. אגב, מתחת לאותה רחבה שוכן כבר עשרות שנים "חניון גולדה". איש לא העלה בדעתו להפוך אותו ל"חניון המחדל". מסתבר שלא כל טראומה לאומית מחייבת את שכתוב המפה העירונית.
שמות של כיכרות אינם רק זיכרון. הם גם הכרזה על בעלות סמלית. ומי שמבקש היום לקבע את השם "כיכר החטופים" אינו משנה רק שלט רחוב. הוא מבקש לקבוע כיצד תיזכר ההיסטוריה של המקום, ומי יהיה בעליו הסמליים לדורות.
