גדי איזנקוט הוא לא עוד פוליטיקאי שנכנס לזירה; הוא מייצג את מה שניתן להגדיר כ"תקלה חמורה" בדמוקרטיה הישראלית. האיש שהעביר קריירה שלמה בתוך מסדרונות ה"דיפ-סטייט" הביטחוני, מנסה כעת לבצע את המעבר לחיים הציבוריים תוך שימוש באסטרטגיה של הנדסת תודעה ומסע תחפושות שנועד להסתיר את האמת הפוליטית והאישית שלו. איזנקוט, המגובה ברוח גבית חזקה מצד ערוצי השמאל, מבקש לצייר לעצמו דמות של מנהיג ממלכתי, אך מבט מעמיק יותר חושף דפוס עקבי של דחיית זהות וזלזול בציבור.
1+החיזור האחרון של איזנקוט אחרי מפלגת ש"ס הוא דוגמה מובהקת לאותה ציניות פוליטית. רק לפני זמן קצר הוא הוצג בסרטונים כמי שתוקף את ראשי המפלגות החרדיות ומאשים אותם בקבלת שלמונים, והנה כעת אנו עדים לניסיון "הלבנה" תקשורתי מאורגן. הכותרות ב-Ynet ובאולפני ערוץ 12, המנסות להסביר מדוע חיבור כזה הוא לגיטימי ואף מתבקש, הן חלק ממכונת תעמולה משומנת. איזנקוט מנסה להתחפש למי שמבין את הציבור המסורתי, בעוד שכל חייו הציבוריים הוא התאמץ להדחיק את שורשיו ולהתנער מהבית שבו גדל לטובת חיבוק חם מהאליטה הישראלית הישנה.
הרב יצחק יוסף: "אפשרי שנלך עם איזנקוט – נתניהו רימה אותנו"
בזירה הביטחונית, מורשתו של איזנקוט רחוקה מלהיות המבצר המקצועי שהוא מנסה להציג. כמי שעמד מאחורי "תר"ש גדעון", הוא קידם תפיסה של צבא קטן וטכנולוגי – קונספציה שהתרסקה באירועי השבעה באוקטובר. ההפקרות המחשבתית ביחס לאיום המנהרות, אותו הגדיר בעבר כלא-אסטרטגי, לצד נטישת הממשלה בעיצומה של מלחמה בשל מחלוקות על המבצע ברפיח, מעידות על סדר עדיפויות שבו האינטרס הפוליטי וההתנגחות ברה"מ בנימין נתניהו גוברים על הביטחון הלאומי.
1+בסופו של יום, הציבור הישראלי צריך לשאול את עצמו האם הוא מוכן לקבל את הנדסת התודעה הזו. איזנקוט פועל בחסות המגננה התקשורתית של ה"דיפ-סטייט", הגוף שמגן עליו עוד מימי פרשת הרפז ועד היום. כשהוא עולה לשידור ותוקף בבוטות עיתונאים שמעזים לחשוף את האמת על דרכו, הוא עושה זאת מתוך פחד – פחד שהמסיכה תיקרע ושהציבור יזהה את הפער הבלתי נסבל בין הדימוי הממלכתי לבין המציאות הפוליטית המפוקפקת שהוא מייצג.
הטור נערך על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו לטל מאיר בתוכנית ישראל הבוקר.
