הדיוואן האמירי בקטאר הודיע היום (ראשון) על פטירתו של האמיר לשעבר, השייח' חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני, בגיל 74. חמד, ששלט במדינה בין השנים 1995 ל-2013, זכור כמי שחולל שינויים מרחיקי לכת במדיניות החוץ והכלכלה של קטאר, אך גם כמי שקנה את עולמו הפוליטי באמצעות מהלך חסר תקדים בהיסטוריה של המפרץ: הדחת אביו מכס השלטון.
ב-27 ביוני 1995, ניצל חמד את שהותו של אביו, השייח' ח'ליפה, בחופשה בשווייץ, וביצע את ההפיכה. הוא הורה לכוחות צבא להשתלט על הארמון ועל שדה התעופה הבינלאומי בדוחה, ואף הורה לרשויות התעופה למנוע ממטוסו של אביו לנחות במדינה. חמד יצר קשר טלפוני עם אביו והודיע לו בבוטות: "העניינים הסתיימו", משפט שסימן את סיום שלטון האב.
בתכנון המהלך שיחקה תפקיד מרכזי השייח'ה מוזה בנת נאצר, אשתו השנייה של חמד, שתוארה כאדריכלית ההפיכה על רקע סכסוכים אישיים ומשפחתיים. לאחר ההשתלטות, הושמעו בטלוויזיה הקטארית הודעות נאמנות, אולם גורמי אופוזיציה טוענים כי מדובר היה בבייעה – נאמנות – כפויה. כבישים נסגרו, אנשים הופנו בכוח לדיוואן והופעל לחץ כבד על בכירי המדינה לתמוך במהלך. בעקבות ההפיכה, נעצרו כ-36 מתומכי האב, וחמד נאלץ להתמודד עם ניסיונות הפיכה נגדיים מאוחרים יותר כדי לבסס את מעמדו.
2+במהלך 18 שנות שלטונו, חמד הפך את קטאר לשחקנית מרכזית: הוא הקים את רשת "אל-ג'זירה", פיתח את שדות הגז הטבעי ואף אפשר פתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בדוחה – מהלך שהיווה חריגה משמעותית מהקו האזורי. ב-2013 העביר את השלטון לבנו תמים, צעד נדיר שהוביל להשערות כי חמד עשה זאת מחשש שהיסטוריית ההפיכות תפגע בו עצמו כפי שהוא פגע באביו.
שלטונו של חמד מעלה תהיות קשות לגבי דמותה של קטאר. האם מדינה שצמחה מתוך הדחה אלימה של הורה יכולה להיחשב למתווכת מהימנה? האם הערכים המוסריים של המשפחה השלטת – שבבסיסם עומדים מאבקי כוח פנים-משפחתיים – מאפשרים לה להוות גורם ניטרלי באזור?
2+ההפיכה ב-1995 נותרה כתם ונקודת מפנה: עבור תומכי המודרניזציה, היה זה צעד הכרחי להזנקת המדינה, אך עבור המבקרים, מדובר בדפוס של בגידה משפחתית המטיל צל כבד על הלגיטימיות של המעמד הבינלאומי שקטאר מנסה לרכוש לעצמה. מותו של חמד חותם תקופה שבה הוכח כי במרחב המפרצי, השלטון נותר עניין של כוח, כפייה ומזימות פנימיות, גם תחת המעטפת הנוצצת של דיפלומטיה וכלכלה גלובלית.
