ההדלפה לערוץ 12 בנוגע לתקיפה באיראן בפברואר הציב מראה מעוותת מול התקשורת הישראלית. זכות הציבור לדעת אינה מעניקה לאף גוף תקשורתי היתר לסכן חיי אדם. הבעיה אינה בעצם זרימת המידע, אלא בבחירה המודעת להדליף מידע שחורץ גורלות ומפקיר את שלומם של הטייסים והלוחמים בשטח, הכל כדי לייצר כותרת צעקנית.
2+הביקורת על ערוץ 12 נובעת מההבנה כי ישנם נושאים שחייבים להישאר מחוץ למהדורות החדשות. ההדלפה על אודות המבצע באיראן סיכן באופן ישיר את חייהם של אנשינו וחשף יכולות אסטרטגיות שנועדו להישאר בצללים. הניסיון למסגר את הפרסום כהישג עיתונאי הוא מסך עשן המיועד להסיט את הדיון מהשאלה המהותית: האם כל כותרת בערוץ 12 מצדיקה סיכון חיי אדם? התשובה היא חד-משמעית לא.
התנהלות גופי האכיפה בפרשה זו מעוררת תהיות כבדות. תהליך ה"גלגול" של החקירה בין הגופים השונים – ממשרד הביטחון, דרך הייעוץ המשפטי ועד לשב"כ – מעיד על רצון מובהק למסמס את הפרשה ולהגן על האינטרסים של המערכת הסגורה והמקושרת. דרישה לחקירה אגרסיבית, שקופה וחסרת פשרות אינה פעולה פוליטית, אלא צורך קיומי לניקוי האורוות.
2+הפרשה חייבת להוות קו פרשת מים. הגיעה העת להבהיר לערוץ 12 ולשאר כלי התקשורת כי חופש הביטוי אינו חסינות מפני פגיעה בביטחון. המטרה אינה להפסיק את עבודת העיתונות, אלא להפסיק את ההדלפות המסוכנות בכל מחיר.
כל עוד המערכת תאפשר למידע מסווג לזרום לערוץ 12 ללא מחיר כבד, התופעה רק תלך ותחמיר. על המדינה להבהיר כי ביטחון הלוחמים קודם לכל סקופ, ומי שבוחר בבגידה בביטחון למען רייטינג – לא ראוי למקרופון. אם לא ייקבע קו אדום ברור כעת, המחיר הבא לא יימדד בכותרות בטלוויזיה, אלא בדם הלוחמים בשטח.
2+חקירה זו חייבת להוות קו פרשת מים. היא צריכה להבהיר לכל הנוגעים בדבר – עיתונאים, יועצים, ואנשי מערכת הביטחון – כי המחיר על סיכון חיי אדם למען הישג עיתונאי הוא גבוה מנשוא. בעת הזו, יותר מתמיד, הציבוריות הישראלית חייבת להבחין בין חופש הביטוי לבין הפקרות ביטחונית. אם המערכת לא תשכיל לעצור את הסחף, השאלה אינה "האם תהיה ההדלפה הבאה", אלא "מה יהיה מחירה". במציאות האסטרטגית המורכבת של ישראל, אין מרחב לטעויות שנובעות מיומרה עיתונאית רעילה.
הטור נכתב על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו ב"ישראל הבוקר" לטל מאיר.
