כשבועיים אחרי האסון בוונצואלה, שגבה את חייהם של יותר מ-3,000 בני אדם, סימני ההרס עדיין ניכרים בכל פינה. בתוך המציאות הזו, המשלחת הישראלית מזכירה כי ערך "אור לגויים" אינו רק זיכרון היסטורי, אלא מצפן מוסרי שעודנו חי ונושם בלב מדינת היהודים.
2+כשממדי רעידת האדמה בוונצואלה התבררו, המשלחת הישראלית לא היססה ונחתה היישר לתוך הכאוס. אנשיה החלו לחפור בידיים חשופות בתוך ערימות הבטון. הניצולים שיצאו משם, מכוסים באבק, אחרי שעות ארוכות של חושך וייאוש, פגשו פתאום את היד הישראלית המושטת, יד שהצליחה, אצל רבים, לנפץ עלילות דם אנטישמיות שרווחו במדינה.
יוסף גרמון, מפקד זק"א דרום אמריקה, סיפר על אחד הרגעים המרגשים במהלך הפעילות: "לקראת סיום משימה, ניגש אלינו בחור בוכה. הוא ראה שאני עם כיפה ושאל: 'אתם יהודים מישראל?'. אמרתי לו שכן, ואז הוא אמר: 'אני חייב אתכם'. שאלתי אותו מה קרה, והוא סיפר שאמו ואחיותיו קבורות במקום, שהוא יודע היכן הן נמצאות, אבל איש אינו מוכן לבוא ולעזור לו, כי מדובר במשימה מסובכת".
2+לדבריו, למרות הקושי, אנשי המשלחת נענו להפצרותיו. "הלכנו לעזור לו. זה לא היה קל. במשך שעתיים, עם ג'ק של רכב ועם כל מיני אמצעים, הצלחנו להוציא אותן. אחר כך הוא רצה שנאמר תהילים. שאלתי אותו איזה פרק הוא מכיר, והוא השיב: תהילים קכ"א".
השינוי הדרמטי ביותר הורגש באוניברסיטה המרכזית בוונצואלה. המקום, ששימש במשך שנים כמעוז אנטי-ישראלי קיצוני, הפך לבית עבור המשלחת. לראשונה בתולדותיו, נשמעה בין כתליו השירה "עם ישראל חי".
2+"אולי לא הבאנו הכי הרבה דברים, כי היו מדינות שהביאו יותר", סיפר גרמון. "כך אמרה לי מגישת טלוויזיה מקומית. אבל היא הוסיפה: 'המשלחת שלכם הביאה הכי הרבה אור ותקווה'".
גם בשדה התעופה נרשמו מראות בלתי נשכחים. קשה שלא להתרגש למראה האזרחים המקומיים, שנעמדו על רגליהם והצדיעו לצעירים שהגיעו מהצד השני של העולם כדי להציל את בני עמם.
כעת, לבקשת הממשלה המקומית, ישראל תסייע בגיבוש תוכנית השיקום הלאומית של המדינה. מתברר שדווקא מתוך השברים והחורבן, האור הישראלי מצליח לבקוע, לשנות תפיסות ולכתוב מחדש את ההיסטוריה.
