כנס השמרנות הלאומית נוחת לראשונה בישראל וייארח מאות משתתפים מכל רחבי העולם. אופיר העברי, ממייסדי הארגון, הסביר בראיון לתוכנית ״סופשבוע״ עם יעקב ברדוגו את הרקע האידיאולוגי של האירוע: "אז בואו נתחיל מהמונח ואחרי זה נדבר על הכנס. שמרנות לאומית זה מונח למשהו שהתפתח, נניח, ב-30 שנה האחרונות. עוד בזמן המלחמה הקרה הייתה ברית נגד הקומוניזם. כאשר הסתיימה המלחמה הקרה, החל לעלות המאבק בין שמרנות וליברליזם. שמרנים, אלו אנשים שלא מקבלים את דרכי הליברליזם – ובישראל יש יותר כאלה מאשר במערב".
2+לדברי העברי, הפער בין התפיסות הוא עמוק: "השאלה היא מה זה ליברליזם. מה שמקובל כליברליזם, זו תפיסה שאומרת 'האדם היחיד הוא ההתחלה והסוף של הכל'. התפיסה השמרנית אומרת שיש כללים שהם יותר חשובים מהיחיד, לא בכל תנאי ולא בכל מקום, אבל הם קיימים – הם לא פנטזיה. הליברליזם כאידיאולוגיה, רואה רק את היחיד."
עכשיו 14 | ערוץ החדשות של ישראל
הוא הדגיש כי ישראל היא קרקע פורייה במיוחד לתפיסה זו: "החברה הישראלית היא חברה מאוד לאומית. היכולות להתנדב לדברים וכולי, היא מאוד יוצאת דופן מאשר באירופה ובאמריקה. אז אנחנו, חבורת ישראלים, יחד עם אנשים מאירופה ואמריקה, התחלנו תנועה שנקראת שמרנות לאומית, 'נאשיונל קונסרבטיב'. עד היום אנחנו עשינו שורה של כנסים גדולים בעולם, והשנה תהיה הפעם הראשונה שהכנס יבוא לישראל".
2+באשר להרכב המשתתפים, ציין העברי: "הכנס ברובו הוא של אנשים לא ישראלים. זאת אומרת, 90% מהבאים, או 85%, הם לא ישראלים. אני ושותפי יורם חזוני, הקמנו ארגון שנקרא קרן אדמנד ברק, יחד עם אנשים באירופה ובאמריקה שמסכימים. בין האנשים שבאו לכנסים שלנו, היה למשל, סופר מתחיל בשם ג'יי די ואנס – היום סגן נשיא ארה"ב".
כשנשאל על יחסו של ואנס לישראל, העברי הבהיר כי מדובר בשינוי גישה בקרב השמרנים האמריקנים: "ואנס, כמו הרבה מאוד אמריקאים היום, מסתכל על העולם ועל ישראל הרבה יותר ברמה של אינטרסים. הוא לא נגד ישראל, בוא נגיד באופן מהותי, בגדול הוא אומר שישראל מהשדה של הטובים, אבל אני בעד אינטרס אמריקאי".
2+השמרנות הלאומית מדגישה את החשיבות של מדינות הלאום, תרבות ומסורת. בניגוד לליברליזם הגלובלי, השמרנים הלאומיים טוענים כי הלאום הוא הבסיס ללכידות חברתית וכי לכל מדינה הזכות להגדיר את עתידה ללא תכתיבים חיצוניים. הכנס בירושלים מבקש להציב את המודל הישראלי – כחברה שדבקה בלאומיותה למרות האתגרים – כמודל לחיקוי עבור מדינות אחרות במערב.
