בזמן שחברות רבות מחפשות דרכים לצמצם עלויות באמצעות תחלופה גבוהה של עובדים, רשת קוסטקו בחרה באסטרטגיה הפוכה – להשקיע בעובדים שלה לטווח הארוך. הסיפור של טוני ברזר, קופאי בן 60 מאריזונה, ממחיש עד כמה הגישה הזו יכולה להשתלם. ברזר עובד ברשת כבר ארבעה עשורים. את דרכו החל ב-1986 כאוסף עגלות בחניון, ובהמשך מילא שורה של תפקידים עד שהפך לקופאי – תפקיד שבו הוא נמצא עד היום מבחירה.
2+כיום הוא משתכר 32.90 דולר לשעה, אך ההישג הגדול ביותר שלו הוא החיסכון הפנסיוני. בזכות תוכנית ה-401(k) של החברה והפקדות רציפות לאורך השנים, הצליח לצבור יותר ממיליון דולר לקראת הפרישה. לדבריו, העבודה בקוסטקו אפשרה לו לרכוש בית, לטייל עם משפחתו באירופה ולבנות ביטחון כלכלי שלא האמין שיוכל להשיג. "לא חשבתי שאגיע למקום שבו אני נמצא היום", הוא אומר. "אני יכול לפרוש, אבל קוסטקו הייתה טובה אליי."
אולם עבורו, ההטבות לא הסתכמו רק במשכורת. בשנה האחרונה חוותה משפחתו טרגדיה קשה, כאשר חתנו שם קץ לחייו, ובהמשך אובחנה אשתו כחולת סרטן מוח בדרגה 3. ביטוח הבריאות של קוסטקו כיסה את מלוא עלות שלושת הניתוחים שעברה, והוא יצא לחופשה בתשלום של קרוב לשנה כדי לטפל בה. "אתה לא באמת מבין כמה הביטוח הזה שווה עד שקורה משהו טרגי", סיפר.
2+בקוסטקו מסבירים כי עובדים ותיקים כמו ברזר הם אחד הנכסים החשובים ביותר של החברה. הם מכירים את הלקוחות, עובדים ביעילות ומכשירים עובדים חדשים, ולכן הרשת ממשיכה להשקיע בשכר, בבונוסים ובתנאים גם לעובדים שאינם מעוניינים להתקדם לתפקידי ניהול.
האסטרטגיה הזו מוכיחה את עצמה. שיעור העזיבה של עובדים לאחר שנת עבודה אחת עומד על כ-7% בלבד – מהנמוכים בענף הקמעונאות בארצות הברית. מחקרים אף מצביעים על קשר ישיר בין שביעות רצון של עובדים לבין שביעות רצון הלקוחות. למרות שהוצע לו להתמנות למנהל מספר פעמים, ברזר מסרב. מבחינתו, המקום שלו הוא דווקא מול הלקוחות. "אני אוהב את הקשר הישיר עם האנשים", הוא אומר. "אני מרגיש שאני יכול לעזור לעובדים החדשים גם בלי להיות המנהל שלהם. זה פשוט המקום שבו אני אמור להיות".
