accessibility-icon
share-icon
צילום: רשתות חברתיות
צילום: רשתות חברתיות

ריח של מוות באוויר: התקווה בוונצואלה אופסת - "לא זזה מכאן"

אפרת ברינר

אפרת ברינר

לפני כשעה

1

9

like

1

dislike

משפחות הלכודים בוונצואלה מסרבות לאבד תקווה וממשיכות להמתין ליד הבניינים שקרסו למרות שחלון הזמנים המוזהב להצלה כבר עבר וריח המוות מורגש היטב ברחובות • הרשויות מנסות להשתלט על אלפי המבנים הסדוקים באמצעות שיטת סימון "רמזור" קשוחה • רעש משנה נוסף הוציא את האזרחים המבוהלים לרחובות בפיג'מות


רוצה שנקריא לך?

מגישים

חמישה ימים לאחר ששתי רעידות האדמה העוצמתיות החריבו חלקים נרחבים מוונצואלה, הריח הכבד של המוות החל להתפשט ביום שני ברחובות קרקאס, אך המשפחות מסרבות לעזוב את אתרי הקריסה. למרות שחלון ההזדמנויות ה"מוזהב" להצלת חיים – שלושת הימים הראשונים שבהם אדם יכול לשרוד ללא ממים – כבר חלף, האזרחים נותרים ליד ערימות הבטון והברזל, בעוד רעש משנה נוסף בעוצמה 4.9 שהתרחש אתמול (שני) הקפיץ שוב את התושבים המבוהלים לרחובות בפיג'מות.

סמוך לבניין המגורים ההרוס "ריטה" בשכונת סן ברנרדינו בקרקאס, הוצב לוח לבן המציג את שירטוט שמונת הקומות של המבנה, עם שמות המשפחות, ומניין רשמי של האסון בבניין: 12 מתים, 3 מחולצים ו-20 נעדרים שעודם קבורים בפנים. ביומיים האחרונים לא נמצא איש, אך המשפחות, כמו מיגרופ הרה שמחכה שם לבנה, כלתה ונכדיה, נאחזות בכל שביב של תקווה.

"זה משגע אותי", שיתפה הרה בדמעות. "באותו אופן שאני מרגישה נואשת ומיוסרת, אני צועדת, מקפידה לשתות מים, ותוהה איך הם מרגישים שם למטה. אם הם עדיין בחיים, הם בטח נואשים לצאת משם. אני מרגישה שהבן שלי חזק, שהוא מחכה לי ושהוא יודע שאני כאן צופה בו. מסיבה זו, אני לא רוצה לוותר".

במקביל, מאמצי החילוץ הולכים והופכים נדירים יותר. מחלצים מאקוודור אמנם הצליחו ביום שני לחלץ בחיים ילד בן 12 מבין ההריסות במדינת לה גואירה, אך הסיכויים למציאת ניצולים נוספים צונחים ברגע שחלפו חמשת הימים מהרעש הגדול.

עבור אלו ששרדו והמבנים שלהם נותרו עומדים, המציאות רחוקה מלהיות בטוחה. סדקים עמוקים מטפסים על קירות הבניינים, שלעיתים קרובות מעוטרים עדיין בפוסטרים של הנשיאים לשעבר מדורו וצ'אבס – תזכורת למי שבנה את השיכונים האיכותיים-ירודה הללו שקרסו. הרשויות המקומיות החלו להפעיל בשטח את שיטת ה"רמזור" להערכת המבנים: סימון ירוק למבנה ראוי למגורים, צהוב לנזק בינוני, ואדום למבנה לא בטוח שאסור לשהות בו.

סולידד קמפוס אפריסיו, בת 78, המתינה ביום שני מחוץ לביתה בקרקאס כשהיא מחבקת את הכלב שלה, לאחר שהבניין הסמוך אליה, "לה פטוניה", קרס לחלוטין וצוותי החילוץ פינו את ההריסות עם ציוד מכני כבד. "אנחנו נכנסים ויוצאים, אבל הם לא מרשים לנו להישאר בפנים", סיפרה קמפוס אפריסיו, שרוצה מאוד לשוב לדירתה למרות הסכנה. "נפלתי, התעלפתי, ונפצעתי בברכיים. לא הרגשתי טוב, אבל אני לגמרי לבדי".

ההתמודדות הנוכחית של התושבים ברחובות מגיעה על רקע היסטוריה ארוכה של חוסר שקיפות מצד הממשל בוונצואלה. מניין הנפגעים הרשמי והחלקי שהממשלה משחררת כעת עומד על למעלה מ-1,700 הרוגים ומעל 5,000 פצועים, אך המכון הגיאולוגי של ארה"ב מעריך כי קיים סיכוי גבוה שרעידות האדמה גבו את חייהם של עשרות אלפי בני אדם – נתונים שאולי לא ייוודעו לעולם. ההתנהלות הנוכחית מזכירה את הטרגדיה הדומה שהכתה במדינת לה גואירה בשנת 1999, אז סירבה הממשלה לפרסם מניין הרוגים רשמי וטייחה את ממדי האסון.

אלפי עקורים שמפחדים או מנועים מלחזור לבתיהם המסומנים בצהוב ואדום נאלצים להצטופף במקלטים זמניים ובבתי ספר שלא נפגעו, כאשר בקרקאס לבדה נפגעו 432 בתי ספר והלימודים הושעו כליל. המערכת המקומית, שהייתה שבורה עוד לפני האסון בשל בריחת מוחות של רופאים וסנקציות, מתקשה לספק הגנה בסיסית או קורת גג לתושבים, שנאלצים לישון ברחובות או להמתין חסרי אונים מול הריסות בתיהם.

עקבו אחרינו גם ב-Google News