החלטתו של ראש המוסד, רומן גופמן, להקים צוות חשיבה חיצוני לבחינת עתיד הארגון היא אחת ההחלטות החשובות שקיבל ראש מוסד בשנים האחרונות. זאת משום שהצלחות העבר אינן מבטיחות הצלחה מול האתגרים שנולדים כעת. מדינת ישראל בנתה לאורך עשרות שנים את אחת מיכולות המודיעין המרשימות בעולם, אך השאלה היא האם היכולת הזו עדיין ממוקדת מספיק במוקדי הכוח שיקבעו את עתיד המדינה בעשרים השנים הבאות.
2+האתגר המרכזי של המוסד אינו לנצח את אויבי האתמול, תחום שבו הוא כבר הוכיח יכולות יוצאות דופן, אלא לזהות את איומי המחר לפני שהם מזהים אותנו. מרבית ההפתעות האסטרטגיות בהיסטוריה לא נבעו מכך שמדינות נכשלו בהתמודדות עם האיום הקודם, אלא מכך שהניחו שהאיום הבא ייראה בדיוק כמוהו. לכן, השאלה החשובה ביותר העומדת לפתחנו כעת איננה כיצד לשפר את המוסד של היום, אלא איזה מוסד תצטרך מדינת ישראל בעוד עשרים שנה כדי לשמור על ביטחונה.
הלגיטימיות של ישראל כנכס ביטחוני
במשך שנים רבות נתפס המאבק על מעמדה של ישראל בעולם כתחום משני – לעיתים כינו אותו "הסברה", ולעיתים "תודעה". זו תפיסה שאינה תואמת עוד את המציאות המורכבת. לישראל יש נכסים צבאיים, כלכליים וטכנולוגיים, אך יש לה גם נכס אסטרטגי נוסף: הלגיטימיות הבינלאומית לקיומה כמדינת הלאום של העם היהודי. הסכנה המרכזית כיום איננה עצם קיומה של אנטישמיות, אלא ההתפשטות המואצת של תנועות ורעיונות המבקשים לערער על עצם זכות קיומה של המדינה.
2+אם לאורך זמן אוניברסיטאות, ארגונים בינלאומיים, חברות טכנולוגיה ודורות צעירים במערב יאמצו תפיסות המטילות ספק בזכותה של ישראל להתקיים, מדובר באיום אסטרטגי מהמעלה הראשונה, משום שמדינה שמאבדת את הלגיטימיות לקיומה מאבדת בהדרגה גם את יכולתה להפעיל את שאר נכסיה. מאז 7 באוקטובר נחשפנו לעוצמת התופעה, כשהתברר שהמערכה אינה מתנהלת רק על שטח וכוח, אלא גם על נרטיבים ועל השאלה מי נתפס כצודק ומי כבלתי לגיטימי.
המעבר לניתוח מערכות והשפעה גלובלית
במשך שנים התייחסנו לדה-לגיטימציה של ישראל כאל בעיית הסברה, אך בפועל מדובר במערכת גלובלית של השפעה, מימון, ארגונים ופלטפורמות. כשמסתכלים עליה כך, היא דומה הרבה יותר לבעיה מודיעינית מאשר לתקשורתית. אויבינו כבר הבינו זאת מזמן; הם אינם פועלים רק באמצעות טילים וטרור, אלא דרך רשתות השפעה, ארגוני חזית וקמפיינים דיגיטליים מתואמים. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך לראות במערכה הזו זירת משנה בלבד.
2+המוסד נבנה בעולם שבו מוקדי הכוח היו ברורים: ממשלות, צבאות וארגוני טרור. בעולם כזה, המשימה המודיעינית התמקדה בזיהוי אנשים וגיוס מקורות. אולם העולם החדש מורכב יותר: חברות טכנולוגיה פרטיות משפיעות על דעת הקהל של מיליארדים, ואלגוריתמים קובעים אילו רעיונות יקבלו תהודה. המושא המודיעיני משתנה – המודיעין כבר אינו נדרש להבין רק אנשים וארגונים, אלא גם רשתות, אלגוריתמים ומערכות מורכבות שבהן הכוח מפוזר ומוסווה.
מהפכת ה-AI
מעל כל השינויים הללו מרחפת מהפכת הבינה המלאכותית. בתוך שנים ספורות היא צפויה לשנות את עולם המודיעין כפי שהאינטרנט שינה אותו לפני דור. היא תאפשר לזהות דפוסים סמויים במידע עצום, אך גם תאפשר לאויבינו לייצר מבצעי תודעה בהיקפים שבעבר היו שמורים למעצמות. לכן, היתרון המודיעיני של העתיד ייקבע גם על פי היכולת לפעול בתוך מערכות מורכבות במהירות ובדיוק. במקביל, המעקב אחר זרימות הון הופך לחשוב לא פחות ממעקב אחר בני אדם, שכן הכסף הוא מערכת הדם של הכוח.
דווקא בעולם שבו כולם מתחרים על תשומת לב, למוסד יש יתרון מיוחד אם ימשיך להתמקד במשימתו ולא בתדמיתו. אחד ממקורות כוחו ההיסטוריים של הארגון היה השילוב בין תעוזה מבצעית לבין צניעות ציבורית – העמימות לא הייתה חולשה אלא נכס. ככל שהארגון יישפט על פי הישגיו ולא על פי נוכחותו התקשורתית, כך יקטן הסיכון לפוליטיזציה ויגדל חופש הפעולה המקצועי שלו, המאפשר לו לפעול בצללים למען ביטחון המדינה.
ארבע שאלות יסוד לעתיד הארגון
לו הייתי יושב סביב שולחן צוות החשיבה, הייתי מציע לבחון ארבע שאלות אסטרטגיות: ראשית, כיצד מפרקים בזמן אמת רשתות השפעה גלובליות? שנית, כיצד משלבים מודיעין מסורתי עם בינה מלאכותית וניתוח רשתות מתקדם? שלישית, כיצד מודדים הצלחה במערכות שבהן היעד הוא שינוי מגמה ולא מבצע נקודתי? ורביעית, כיצד מתאים ארגון שנבנה לעידן המדינות לעולם שבו הכוח מרוכז בפלטפורמות טכנולוגיות ושחקנים שאינם מדינתיים?
במשך עשרות שנים המוסד הצטיין בחדירה לארגונים ובאיתור אנשים עוינים. האתגר הבא שלו יהיה להבין מערכות עולמיות ורשתות השפעה מורכבות. עליו להגן גם על התנאים המאפשרים את קיומה ושגשוגה של המדינה בעולם משתנה. אם צוות החשיבה יצליח לסייע למוסד לבצע את המעבר הזה, הוא ישפיע על חוסנה ועתידה של מדינת ישראל כולה.
