בדיקה מיוחדת ומקיפה של משרד האנרגיה, שנערכה עבור C14, חושפת תמונה צרכנית חריגה ומקוממת במיוחד בשוק הגז הביתי בישראל. מהנתונים עולה כי אותו מוצר בסיסי בדיוק נמכר לצרכנים שונים בפערים משמעותיים מאוד לעיתים של עשרות ומאות אחוזים ולעיתים של מאות שקלים, ללא מחיר אחיד וללא רף ברור שמאפשר לציבור להבין מהו באמת מחיר הוגן בשוק.
במילים פשוטות: שני צרכנים באותה יכולים לרכוש בדיוק את אותו מיכל גז, באותו זמן, ולקבל חשבונית שונה לחלוטין, רק בגלל זהות הספק או האזור הגיאוגרפי שבו הם מתגוררים. מהנתונים הרשמיים עולה כי בשוק הגז מתקיימת שונות קיצונית בין ספקים ובין מחוזות. כל תחומי השירות המרכזיים – מיכלי 12 קילוגרם, מיכלי 48 קילוגרם, צוברים בנייניים ומערכות גז משותפות – מציגים פערים קבועים שחוזרים על עצמם ופוגעים ישירות בכיסו של הצרכן הישראלי.
4+במיכלי הגז הקטנים של 12 קילוגרם, הנמצאים כמעט בכל בית בישראל, נרשמים פערים משמעותיים על מוצר זהה. לפי הנתונים, קיימים פערים של 41 שקלים בנהרייה, 43 שקלים בירושלים ו־70 שקלים באשדוד בין החברות השונות. במקומות אחרים הפערים מזנקים ל-109 שקלים בתל אביב-יפו ואף ל־132 שקלים בירוחם.
המשמעות הכלכלית בולטת במיוחד כאשר בוחנים את הטווחים: באשדוד למשל המחיר נע בין 109 ל־184 שקלים – פער של כ-69%. בתל אביב־יפו הפער בין הזול ליקר מגיע לכ־98%, כאשר המחיר נע בין 111 ל-220 שקלים. בירוחם הפער נע בין 127 ל-178 שקלים.
4+כאן כבר לא מדובר בהפרשים קטנים של כמה שקלים, אלא בהוצאה מצטברת משמעותית שמורגשת היטב בתקציב החודשי של משקי הבית – במיוחד בקרב משפחות המשתמשות בגז לבישול ולאפייה באופן יומיומי.
ככל שעולים בגודל המיכל, כך פערי התמחור הופכים חדים עוד יותר. במיכלי 48 קילוגרם, המשמשים לרוב בתים גדולים, מערכות חימום או עסקים קטנים, נמצאו הפרשים של 150 שקלים באשדוד ו-171 שקלים בנהרייה. בירושלים הפער בין הספק הזול ביותר ליקר ביותר עומד על 177 שקלים כאשר המחיר נע בין 450 ל-627 שקלים, פער של כ-39%.
שיא הפערים נרשם בתל אביב-יפו, שם התגלה פער קיצוני של 282 שקלים על אותו מיכל גז בדיוק באותו אזור עירוני. המחיר בעיר נע בין 347 ל־629 שקלים – זינוק של כ־81% על מוצר זהה לחלוטין שאינו דורש כל הבדל טכנולוגי.
4+נתון זה ממחיש עד כמה השוק אינו אחיד, ועד כמה לצרכן הממוצע כמעט אין דרך לדעת מראש אם הוא משלם מחיר הוגן או מחיר גבוה משמעותית.
חוסר האחידות ופערי התמחור אינם פוסחים גם על תחום הצוברים ומערכות הגז המשותפות (מרכזיית מכל נייח ומרכזיית מכלים), המשרתות בנייני מגורים שלמים ומתחמי דיור גדולים.
לפי הבדיקה, בקטגוריית מרכזיית מכל נייח קיימים פערים של 43 שקלים בירושלים, 70 שקלים באשדוד ו-82 שקלים בתל אביב-יפו. אולם הפערים החריגים ביותר נרשמים דווקא בפריפריה: בנהרייה נרשם פער של 151 שקלים לחשבונית ממוצעת, ובירוחם הפער קופץ ל-132 שקלים.
בירוחם, לדוגמה, הצרכנים משלמים בין 114 ל-246 שקלים, זינוק של כ-115% על אותו שירות. המחיר הגבוה בירוחם גבוה בכ-130% מהמחיר היקר ביותר שנרשם בירושלים (107 שקלים) ובכ-73% מהמחיר היקר ביותר באשדוד (142 שקלים). מעבר למספרים עצמם, עולה מהבדיקה תמונה של כשל שוק עמוק: פגיעה ביכולת הבחירה וההשוואה של הצרכנים. במקטעים מסוימים פועלות מספר חברות שמייצרות תחרות ומורידות מחירים, אך בפריפריה התמונה שונה – ולעיתים מתאפיינת בהיעדר תחרות של ממש.
4+כך למשל, בקטגוריית מרכזיית המכלים בירוחם פועלת חברה אחת בלבד, אמישראגז, שגובה מחיר קבוע של 224 שקלים לחשבונית ממוצעת – מחיר הגבוה בכ־176% מהמחיר המינימלי בירושלים, העומד על 81 שקלים בלבד. התוצאה המצטברת היא שוק גז ביתי מפוצל ולא אחיד, שבו המחיר נקבע בעיקר לפי רמת התחרות המקומית ומספר השחקנים בשטח – ולא לפי מוצר אחיד או סטנדרט צרכני ברור.
4+שר האנרגיה והתשתיות, אלי כהן: ״פרסום סקר המחירים הוא חלק מהתכנית שלנו הכוללת צעדים להסרת חסמים ולתיקונים במשק הגז, שיסייעו להגברת התחרות ולהורדת מחירים עבור הצרכן. התכנית תגדיל את השקיפות, ותהפוך את המעבר בין הספקים למהיר ופשוט, ואני קורא לאזרחי ישראל להשוות מחירים ולחסוך מאות שקלים בשנה. נמשיך לפעול בדרך של כלכלה חופשית עם רגישות חברתית, להגברת התחרות, הסרת חסמים והורדת מחירים עבור כל אזרחי ישראל״.
בשורה התחתונה, הצרכן הישראלי מוצא את עצמו מול מוצר בסיסי ויומיומי, ומשלם לעיתים מאות שקלים יותר מדי חודש – לעיתים מבלי לדעת שקיימת אפשרות זולה ומשתלמת בהרבה.
