בנט מסביר לנו שהוא איש ימין וגדי איזנקוט? שהוא איש מרכז. נשמע יפה ומאוזן, עד שמתחילים לבדוק את העובדות.

אז בסדר, אומרים לי: אז הוא לא מהליכוד. לא מהמחנה הלאומי, אז מה? זה לא אומר עליו כלום. ואז מגיע הניסיון המוזר למכור את זה כימין. אבל איך ימין? עם יאיר גולן? איך ימין כשבלי מנסור עבאס אין לך ממשלה? איך ימין אם פעם אחר פעם אתה שולח מסרים שהציבור מזהה כעוד צעד בדרך למדינה פלשתינית?
גדי היקר, אולי טרם הפנמת, אבל הציבור לא בוחר לוגו. הוא בודק מי עומד לידך כשמצלמים תמונה. הוא בודק מי תורם לך. הוא בודק עם מי תקים ממשלה. וכשמקלפים את האריזה, התמונה די ברורה.

ואולי סימן יותר בוהק מהכול זו העובדה שאנשי שמאל ממש מתלהבים מאיזנקוט וחלקים גדולים מהמחנה הזה רואים בו תקווה. אנשים כמו יוסי בנקל פותחים את הכיס ותורמים לו. וכמו שאני יודעת, אנשים משקיעים במי שמייצג את תפיסת העולם שלהם. לא במי שנלחם בה.
לכן הסיפור פה בכלל לא קשור למרכז. מרכז זו מילה שיווקית, אבל מה שחשוב הוא הכיוון. והכיוון ברור. השותפים. התומכים. התורמים. והעמדות. כולם מצביעים לאותו מקום.

גדי איזנקוט יכול לקרוא לזה מרכז. היועצים יכולים לקרוא לזה ממלכתיות. הפרשנים יכולים לקרוא לזה אחריות. אבל הציבור מסתכל על התמונה המלאה. וכשהתמונה מושלמת, קשה מאוד למצוא שם ימין.
גדי, המרכז היחיד שאתה נמצא בו הוא באמצע, בין יאיר גולן למנסור עבאס. וכל ניסיון למכור את זה כימין כבר לא עובד על הציבור. האריזה מרשימה והמיתוג מזמין, אבל הציבור כבר יודע – אתה? לא ימין.

