הניצחון 1:2 על חוף השנהב שלח את גרמניה לשלב הנוקאאוט והמשיך את פתיחת הטורניר המרשימה שלה. אבל מי שיסתכל רק על התוצאה יחמיץ את הסיפור האמיתי של הערב. במשך דקות ארוכות גרמניה נראתה כמו נבחרת שיש לה הרבה מאוד כישרון, אבל גם לא מעט בעיות שעלולות להפוך לקריטיות ככל שהמונדיאל יתקדם.
1+עד המשחק הזה גרמניה נהנתה מהילה של אחת המועמדות הבולטות לזכייה. התבוסה שהנחילה לקוראסאו במחזור הפתיחה יצרה תחושה של עוצמה בלתי מוגבלת, אך חוף השנהב הייתה היריבה הראשונה שהצליחה להעמיד אותה תחת לחץ אמיתי. לפתע נחשפו פערים שבמשחק הראשון כלל לא ניתן היה לראות.
הבעיה הראשונה היא ההגנה. גרמניה אוהבת לשחק גבוה, ללחוץ קדימה ולהחזיק בכדור, אבל כאשר היריבה מצליחה לעבור את קו הלחץ הראשון, קו ההגנה שלה נראה פגיע באופן מדאיג. שחקני ההתקפה של חוף השנהב הגיעו שוב ושוב למצבי מעבר מסוכנים, ובמשך חלקים גדולים מהמחצית הראשונה נדמה היה שכל התקפה מתפרצת יכולה להסתיים בשער. מול נבחרות עם איכות התקפית גבוהה יותר, כמו ברזיל, ספרד או ארגנטינה, אלו מצבים שעלולים להיות קטלניים.
1+הבעיה השנייה היא התלות בשליטה. גרמניה נראית מצוין כשהיא מכתיבה את קצב המשחק, אך הרבה פחות משכנעת כשהמשחק הופך למבולגן. חוף השנהב הצליחה לגרור אותה לקרב פיזי ומהיר יותר, ולמשחק אחד על אחד במרכז המגרש. באותם רגעים נעלמה העליונות הגרמנית והשחקנים בלבן בעיקר הסתכלו על הכדור. זו נקודה מדאיגה משום ששלבי ההכרעה במונדיאל כמעט תמיד מוכרעים במשחקים מבולגנים, אמוציונליים ופחות נשלטים שגם העייפות מדברת בהם.
מעל הכול מרחפת שאלה פסיכולוגית. גרמניה אמנם נותרה אחת האימפריות הגדולות של הכדורגל העולמי, אך בפועל היא לא זכתה בתואר גדול מאז מונדיאל 2014, עובדה שמעלה את מפלס הלחץ. יותר מעשור שלם עבר מאז אותו ערב במראקנה, ובמהלכו הצטברו לא מעט אכזבות. הדחות מוקדמות במונדיאלים, כישלונות בטורנירים גדולים ותחושה קבועה של נבחרת שמגיעה עם ציפיות עצומות אך מתקשה לעמוד בהן ברגעי האמת.
הדור הנוכחי מלא בכישרון. ג'מאל מוסיאלה, פלוריאן וירץ, קאי האברץ ואחרים הם מהשחקנים המבוקשים והמוערכים באירופה. אבל עד כה, כקבוצה לאומית, הם עדיין לא הוכיחו שהם מסוגלים לשאת על כתפיהם את המשקל ההיסטורי של החולצה הגרמנית. דווקא משום כך הפיגור מול חוף השנהב היה מבחן חשוב כל כך. לא רק טקטי, אלא מנטלי.
החדשות הטובות מבחינת יוליאן נאגלסמן מהמשחק הלילה הן שאולי נמצא לו פתרון אחד לבעיה אחרת לגמרי.
בזמן שכמה מהכוכבים הגדולים התקשו להשפיע, דניז אונדאב שוב שינה את המשחק. החלוץ, שבמשך שנים לא נחשב לחלק מהאליטה של הכדורגל הגרמני, הביא מהספסל את מה שגרמניה הייתה צריכה יותר מכל: פשטות, ישירות ורעב. שני השערים שלו לא מחקו את סימני השאלה סביב הנבחרת, אבל הם העניקו לגרמניה משהו שלא תמיד היה לה בשנים האחרונות שחקן שמסוגל להכריע משחקים כשהמערכת כולה חורקת. והיכולת הזאת, בטורניר נוקאאוט, עשויה להיות שווה הרבה יותר מכל ניצחון קל בשלב הבתים.
