מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בקרון רכבת בלב יער קומפיין שבצרפת. שם, ב-11 בנובמבר 1918, חתמה גרמניה על שביתת הנשק מול בעלות הברית. לכאורה, היה זה רגע הניצחון הגדול של צרפת והמערב כולו: הקיסרות הגרמנית קרסה, החזיתות שתקו, והמלחמה הגדולה הגיעה לסיומה.
2+אולם, אופן הסיום הזה בדיוק נשא בתוכו את זרעי המלחמה הבאה. גרמניה הפסידה ונסוגה, אך העם הגרמני לא חווה את ההפסד כתבוסה מוחלטת, משום שההסכם נחתם על אדמת צרפת, הרחק מברלין ומארמון הקייזר. ההיסטוריון דייוויד ריינולדס היטיב לתאר זאת: אילו בעלות הברית היו משיגות ניצחון מלא באמת ב-1919, ההסכם לא היה נחתם בוורסאי, אלא בפוטסדאם, לאחר מצעד ניצחון ברחובות ברלין.
החשש הזה ליווה גם את הגנרל האמריקאי ג'ון פרשינג, שהתנגד לעצירת המלחמה לפני כניעה מוחלטת של גרמניה. הוא הבין ששביתת נשק מוקדמת תאפשר לצבא הגרמני להתאושש ולחזור. בדיעבד, החשש הזה התברר כנבואה.
לעומת זאת, צרפת, המנצחת הגדולה, יצאה מרוסקת נפשית וביקשה מעל הכול להימנע ממלחמה נוספת. כך הקימה צרפת את "קו מז׳ינו", מערכת ביצורים אדירה בגבול מול גרמניה. קו מז'ינו היה ביטוי לתודעה לאומית של הימנעות ורצון להפסיק להילחם. במקביל, גרמניה המנוצחת שיקמה את כוחה. כך נוצר הפער הקטלני: המנצחת בנתה חומה כדי לא להילחם, והמנוצחת בנתה צבא כדי לנקום.
2+ביוני 1940 הצבא הגרמני פלש לצרפת והקרון חזר אל הבמה. היטלר הורה להוציא אותו מהמוזיאון ואילץ את צרפת לחתום בתוכו על כניעתה. הסמל התהפך, וצרפת שילמה מחיר נורא על תודעת הפחד שאימצה. זהו הלקח שישראל חייבת להציב כעת מול עיניה.
אם אכן המלחמה מול הציר האיראני מגיעה לסיומה, אי אפשר לקחת מישראל את ההישגים הצבאיים האדירים שלה. היא הוכיחה עליונות מבצעית וטכנולוגית, והבהירה לאזור שאינה מוכנה עוד לחיות תחת טבעת אש. אבל השאלה הקריטית היא איזו תודעה נולדת מהמערכה הזו.
2+אם ישראל תצא מכאן עם עוד שכבות הגנה, עוד מנגנוני בלימה, ובעיקר עם תפילת "רק לא עוד סיבוב", הסכנה ברורה. צד אחד יבנה קו מז׳ינו תודעתי, והצד השני יבנה את המערכה הבאה. אנחנו עשויים לחזור לקונספציה, ואילו האיראנים ייצאו בתודעת ניצחון. הנה, הם יכלו להתמודד עם ישראל וארה"ב גם יחד, וידהרו לגרעין ולטילים.
מדינה אחראית חייבת לבנות יכולות הגנה, אך כשההגנה הופכת לתפיסת עולם, היא מתחילה להחליף את הרצון להכריע. זה היה הכשל הצרפתי, וזה היה הכשל שלנו בגדר המערכת בעזה: הרצון לעצור את המלחמה בגבול, במקום לשבור את מי שמביא אותה.
קו מזזינו חדש ומשוכלל לא יכול להחליף תפיסת ניצחון. המלחמה מול הציר האיראני לא תסתיים באמת ביום שבו ייחתם הסכם, אלא ביום שבו טהרן תאבד את הביטחון ביכולתה לספוג, לשרוד ולחזור. הדרך היחידה לעשות זאת היא להפיל את המשטר האיראני. אין דרך אחרת, עם טראמפ או בלעדיו.
