במהלך חקירה ממוקדת של הפרקליטות היום (שלישי) ניסתה התביעה ללכוד את ראש הממשלה בנימין נתניהו בסתירות בין גרסאותיו בתיקים השונים, בטענה כי ההיגיון שמאחורי היחסים עם נוני מוזס בתיק 2000 מתקיים גם ביחסיו עם שאול אלוביץ' בתיק 4000. נתניהו בתגובה יצא להתקפה חריפה, טען כי מדובר בהשוואה חסרת בסיס והוסיף כי התנהלות מערכת האכיפה נגדו מזכירה "מדינת משטרה". באופן רשמי החקירה הנגדית של רה"מ הסתיימה.
4+העימות נפתח סביב שאלת הסיקור התקשורתי והקשר של נתניהו לאנשי תקשורת בכירים. התובע, עו"ד יונתן תדמור, ניסה להציג תמונה לפיה היחסים בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס היו רחוקים מלהיות "מלחמה פוליטית" בלבד. תדמור הציג פוסטים שפרסם נתניהו וטען כי הפיצוץ ביחסים ביניהם מלמד על טיב ההבנות שהיו קיימות קודם לכן.
נתניהו, מצדו, סירב לקבל את התיזה: "אני עושה נגדו מלחמה כי הוא עושה נגדי מלחמה. הוא יריב פוליטי שמכוון את כל האש הפוליטית כדי שאפסיד בבחירות. הוא גם יכול לשלוט בקואליציה או לסגור את 'ישראל היום'".
4+אחד הרגעים הטעונים ביותר היה כשחזר נתניהו על טענתו המרכזית – הוא לא זכר. תדמור הטיח בו: "אדוני מקליט אדם לראשונה בחייו, אלה הקלטות עם היריב הכי גדול שלו. לא יכול להיות שאדוני מוסר תשובות אמת בהיעדר זיכרון". נתניהו הגיב בתקיפות: "אני זוכר שאני לא זכרתי. בגלל זה כן פיזרתי [את הכנסת], אבל אני אומר חד משמעית: לא זכרתי את זה, ותאמין לי שהיו בשנתיים האלה עוד דברים שנכנסו לתיבת הזיכרון שלי, עמוס בהמון דברים".
הסנגור, עו"ד עמית חדד, התערב ללא הרף כדי למנוע הרחבת חזית. הוא התנגד לניסיונות של התביעה לטעון כי השיח בין נתניהו למוזס נמשך אל תוך ינואר 2015, בטענה כי כתב האישום תוחם את השיח לדצמבר 2014. "זאת תזה חדשה שלא נחקרה", טען חדד, "לבוא ולפתח טענה נגד שהיא אישומית במהותה. זה ממש דבר מסוכן". השופטת רבקה פרידמן-פלדמן הבהירה כי בית המשפט יאפשר את התשובה כהקשר, אך לא כהרחבת כתב האישום.
4+תדמור ניסה להבין את מעורבותו של עו"ד דוד שמרון בשיחות ההקלטה. נתניהו טען כי פנה לשומרון רק כדי לברר את החוקיות הכללית של הקלטת צד לשיחה, ולא כדי לתאם מהלכים מול מוזס. תדמור, מנגד, טען כי שמרון היה שותף סוד לכל המהלך. "שאלתי האם אנו עושים משהו חוקי או לא", ענה נתניהו. "אין חוק מסוים להקלטות של נוני מוזס. אני נזכר בזה בהדרגה… האם אני עושה דבר שמותר או אסור לעשות?".
לקראת סיום היום, גב' יהודית תירוש מהפרקליטות עלתה לדוכן וביקשה להציג את הקשר בין התיקים. "במקרה של הקשר בין סיקור לפעולות שלטוניות היה לך ברור כשמש", אמרה לנתניהו. נתניהו דחה את הדברים: "אלוביץ' לא ביקש ממני דבר, לא נתתי לו שום דבר ולא כרכתי בין הדברים. מוזס בא עם כל העוצמה הפוליטית… אין שום קשר בין המקרים".
4+בסיום הדיון, נתניהו התייחס לניסיונות התביעה להציג אותו כמי שפעל מתוך מניעים פסולים. הוא תקף את עצם הגשת כתב האישום ואת העיתוי שלו. "זה מביש מה שעשיתם", סיכם נתניהו את דבריו. "לא עשיתם את זה מול אף איש ציבור. כשאני מספר את זה במדינות אחרות – מה זה היחס הזה? תביאו לי משהו על הראש של נתניהו? זה מה שעשיתם כאן. זה אי-צדק ומה שיש פה זה רדיפה פוליטית כמו במדינת משטרה".
החיבור בין התיקים הוא אסטרטגי. אם התביעה תצליח לשכנע את בית המשפט שנתניהו "ידע ועשה" פעולות דומות בשני המקרים, כוח הטיעון שלה יתחזק. מצד שני, אם נתניהו יצליח לשמר את ההפרדה בין המקרים ולהוכיח כי במקרה של מוזס הוא פעל מתוך מאבק פוליטי לגיטימי לבלום סחיטה, כאשר במקרה של אלוביץ' לא התקיים כל "דיל", מערכת הראיות של הפרקליטות עלולה לספוג מכה אנושה.
4+הדיון בתיקי האלפים נמשך זמן רב, כאשר התביעה מנסה לבסס נרטיב של "שיטה" שבה נתניהו השתמש בכוחו השלטוני כדי לשפר את סיקורו התקשורתי. הדיון האחרון הראה את הקושי הגדול של התביעה לגשר על הפערים בין המקרים השונים, בעוד נתניהו נצמד לגרסת ה"מלחמה הפוליטית" – טענה שנועדה להעביר את הדיון מהמישור הפלילי למישור הציבורי.
