המלחמה בשנתיים האחרונות ממשיכה לטלטל את השיח הציבורי בלבנון. אחרי שקריאות לשלום עם ישראל הפכו למחזה שכיח בתקשורת הלבנונית, נראה כי המחנה המתנגד לחיזבאללה מסמן כעת יעד חדש: ניתוק גורלה של לבנון מהסוגייה הפלשתינית.
3+יותר ויותר קולות בלבנון טאש"וענים כי המדינה משלמת במשך עשרות שנים מחיר כבד על עימותים שאינם משרתים את האינטרס הלבנוני. לטענתם, מעורבותה של לבנון במאבק הפלשתיני הביאה עליה מלחמות, הרס ומשברים פוליטיים וכלכליים, בעוד שהלבנונים עצמם ממשיכים לשאת בתוצאות.
מדובר אמנם בשיח שאינו חדש לחלוטין. בקרב חלקים מהחברה הלבנונית קיימת מזה שנים ביקורת חריפה כלפי תפקידה של אש"ף בתקופת מלחמת האזרחים, ובפרט כלפי פעילותם של הארגונים הפלשתינים בלבנון בשנות השבעים והשמונים. אולם בעבר קולות אלה נשמעו בעיקר בשוליים. כעת, לאחר היחלשותו של חיזבאללה והפגיעה במעמדו, רבים מרגישים חופשיים יותר להביע עמדות שבעבר נמנעו מלומר בפומבי.
3+כך למשל, בתוכנית הדיבייט "מש מסרחיה" ("לא הצגה") המשודרת בערוץ MTV לבנון, נשמעו לאחרונה אמירות חריפות במיוחד נגד הסוגייה הפלסטינית.
אחד המשתתפים בתוכנית אמר: "הסוגייה הפלשתינית היא שהביאה את החורבן ללבנון, משנת 1976 ועד היום. מאז ועד היום לבנון מקריבה שהידים. אנחנו חיים את האסון של הסוגייה הפלשתינית הזאת".
בפרק אחר בתוכנית התפתח עימות סביב אחת המשתתפות, שהגיעה עטופה בכפייה פלסטינית ולצדה דגל לבנון. המשתתפים האחרים תקפו אותה ואמרו: "הדגל הלבנוני והכפייה לא הולכים ביחד", "את צריכה לבחור אחד מהם".
3+הכפייה, שנחשבת במשך שנים לסמל המזוהה עם המאבק הפלשתיני, הפכה במקרה הזה למוקד לוויכוח על זהותה של לבנון ועל השאלה האם עליה להמשיך לקשור את גורלה לסוגייה הפלשתינית. השיח הזה אינו מוגבל ללבנון בלבד. גם במדינות ערביות נוספות נשמעות בתקופה האחרונה אמירות דומות.
כך למשל, בריאיון שהעניק בשבוע שעבר הפעיל הפוליטי העיראקי ע'ית' אל-תמימי, הוא תקף בחריפות את הרעיון של מחויבות ערבית קולקטיבית לסוגייה הפלשתינית.
"במה הפלשתיני יותר טוב ממני? במה הוא יותר טוב מתוניסאי, מאלג'יראי, ממרוקאי או מלובי?", תהה.
3+לדבריו, "אין לי קשר לסוגייה הפלשתינית, והיא לא הסוגייה שלי. מאה שנה אנחנו שוברים את הראש בשביל דמיון. שהעם הפלסטיני יגן בעצמו על הסוגייה שלו".
אל-תמימי אף הוסיף אמירות בוטות נוספות נגד הפלשתינים, במסגרת ביקורתו על מה שהוא רואה כניצול רגשות הסולידריות בעולם הערבי.
בין אם מדובר בתופעה זמנית שנולדה בעקבות המלחמה, ובין אם בשינוי עומק ארוך טווח, דבר אחד כבר ברור: במקומות שבהם בעבר כמעט לא ניתן היה למתוח ביקורת על הסוגייה הפלשתינית, נשמע כיום שיח גלוי וישיר שמערער על אחת מהנחות היסוד המרכזיות של הפוליטיקה הערבית בעשורים האחרונים. עבור רבים בלבנון, השאלה כבר אינה כיצד לסייע לפלשתינים, אלא כיצד למנוע מלבנון לשלם פעם נוספת את מחיר המאבק שלהם.
