מכונת הרעל של הלשעברים חוזרת לעבוד: הם מריחים בחירות והם תמיד הופכים ליותר קיצוניים כדי לקבל כותרת.
3+הבוקר שמענו שוב את אהוד ברק ואת בוגי יעלון, שני אנשים שהציבור כבר שלח מזמן לספסלי ההיסטוריה הפוליטית. אבל במקום לעשות חשבון נפש ולשאול למה הציבור הפסיק להאמין בהם, הם בחרו במסלול אחר: יותר קיצוני, יותר משתלח, יותר מנותק. ככל שההשפעה שלהם קטנה, כך הרטוריקה שלהם הופכת אלימה יותר.
נתחיל עם אהוד ברק: במשך שנים הוא הטיף על ממלכתיות ועל דמוקרטיה, אבל הבוקר הוא שוב מתחיל עם ההזיות שלו והקונספירציות ומדבר על גירוש ראש הממשלה באלימות.
3+כמו בכל מערכת בחירות, נציגי השמאל מהדהדים איזה קשקוש שנתניהו יפתח במלחמה כדי לבטל את הבחירות, ותיאורי האלימות הפכו כבר לשפה הרגילה של אהוד ברק.
אותו מחנה שהזדעזע מכל אמירה, פתאום שומע מראש ממשלה לשעבר דברים שלא היו מתקבלים מאף איש ציבור מהימין, והמראיין אריה גולן מתייחס באדישות לאמירה שאמורה הייתה להרעיד את אמות הסיפים.
3+גם בוגי יעלון שלא מצליח להסתדר עם הפנסיה כנראה מסמן, שוב, את הימין – הפעם במחוזות הנאציזם. בוגי הולך מהר מאוד למחוזות הנאציזם כשהוא מתייחס למחנה הימין. זה השפל שהוא הגיע אליו. על בוגי יעלון נאמר – זקנתו מביישת את בחרותו.
הגרוע מכל הוא שהשפה הזאת לא פוגעת רק ביריבים פוליטיים – היא מספקת תחמושת לכל מי שרוצה להכפיש את ישראל בעולם, היא מעניקה ציטוטים לאנשים שפועלים נגד ישראל, היא מייצרת נזק תדמיתי למדינה, לחיילים ולצדקת הדרך שלנו.
3+אז מה יש לנו כאן: שני לשעברים, שביקשו פעם להוביל את ישראל, הפכו למי שמקדישים את זמנם בעיקר להכפשת המחנה שמולם ולתאוריות שמהדהדים הגרועים שבאויבנו.
אל תבלבלו, לאמירות הללו יש קהל, יש תמיכה. אחר כך, ששוב נחזה במקרי אלימות, השניים האלה יגלגלו עיניים לשמיים וימשיכו להסית.
