הגשת כתב האישום נגד יונתן אוריך בפרשת המסמכים המסווגים היא לא פחות מאירוע של "סיכול ממוקד" פוליטי. מה שנראה על פניו כהליך משפטי שגרתי, מתגלה כניסיון בוטה של מערכת אכיפת החוק להנחית מכה אנושה על קמפיין הליכוד ועל ראש הממשלה בנימין נתניהו באופן אישי.
2+המהלך הדרמטי ביותר בכתב האישום הוא הכללתו של בנימין נתניהו ברשימת העדים. מדובר בצעד תמוה ומעורר שאלות קשות: נתניהו לא נחקר בפרשה זו, לא נתן בה עדות ועד היום שמו כלל לא נקשר אליה באופן מהותי. אם כן, מדוע הוא מופיע כעת ברשימת העדים?
התשובה המסתמנת היא פשוטה ומטרידה: ברגע שנתניהו מוגדר כעד, חל איסור על יונתן אוריך, יועצו הקרוב, ליצור עמו קשר. בכך, הפרקליטות מצליחה להרחיק את אחד האסטרטגים המרכזיים של הליכוד מראש הממשלה בעיצומה של תקופת בחירות, ובכך לייצר כאוס מתוכנן במטה הימין.
2+עמית איסמן וגלי בהרב מיארה, יחד עם הצוות ברחוב סלאח א-דין, פועלים כאן לא כמשפטנים אובייקטיביים, אלא כגורמים פוליטיים מסוכנים. המוטיבציה שלהם נראית ברורה: להמשיך את הרדיפה נגד נתניהו ולהרשיע אותו פוליטי והימין, אולי אף כניסיון להסיט את הדיון הציבורי מכשלי השבעה באוקטובר. מדובר בשימוש ציני בכוח השררה כדי להשפיע על תוצאות ההליך הדמוקרטי במדינת ישראל.
הגיע הזמן להפסיק להשלות את עצמנו: סלאח א-דין היא מזמן לא רק מערכת משפטית, אלא זירה פוליטית לכל דבר. מול מערכת שפועלת בשיטות כאלו, הימין חייב להפסיק להרגיש חוסר אונים ולהתחיל לפעול. הכלים קיימים – מפיטורי ראשי המערכת ועד בלימת מינויים פוליטיים – אך נדרש אומץ פוליטי כדי להשתמש בהם.
2+מה שראינו הבוקר זו פגיעה אנושה ביכולת של מחנה פוליטי שלם לנהל קמפיין בצורה חופשית. כשהפרקליטות מחליטה מי יכול לדבר עם מי, היא לא עושה משפט – היא עושה פוליטיקה. הציבור הימני והדמוקרטי בישראל חייב להתעורר ולהבין שהקרב הוא כבר לא רק על חפותו של יועץ כזה או אחר, אלא על עצם היכולת לקיים כאן בחירות הוגנות ללא התערבות משפטית פוליטית.
