מקסיקו סיטי נכנסה הלילה (בין רביעי לחמישי) ליממה האחרונה לפני פתיחת גביע העולם השלישי שיתקיים במדינה. אין ספק שמדובר באירוע היסטורי, שכן אף מדינה לא אירחה מעולם שלושה מונדיאלים, וההתרגשות ברחובות אכן ניכרת. שלטים גדולים עם דמותם של שחקני הנבחרת המקומית מופיעים בכל מקום כשאליהם מתווספים שלטים עם הכיתוב בספרדית: "La pelota vuelve a casa" – הכדור חוזר הביתה.



למרות זאת, ובאופן לא שגרתי, בין ההתרגשות הוויזואלית ברחובות לבין ההתרגשות בקרב התושבים יש הבדל גדול. בשיחות שניהלתי עם נהגי מונית ומוכרים בדוכנים השונים הבנתי שההתרגשות בקרב התושבים היא בגדר ממוצעת. חלקם הסבירו זאת בגלל שאין להם ציפיות גבוהות מהנבחרת המקומית בטורניר הקרוב וחלקם אמרו את מה שאולי היה ידוע מראש – הם לא מרגישים שזה באמת המונדיאל שלהם.
אחת הסיבות לחוסר תחושת השייכות היא העובדה שמתוך 104 משחקים בטורניר הנוכחי, רק 13 ישוחקו במקסיקו. הנבחרת המקומית תשחק פעמיים בבירה ופעם אחת בעיר גוואדלחרה, כאשר את השלבים הגבוהים, אם תגיע אליהם, תשחק בארה"ב.


עוד דבר שמוסיף לתחושה שלא מדובר באמת במונדיאל מקסיקני הוא היעדר התיירים, שכמעט ולא ראיתי בעודי מסתובב ברחובות מקסיקו סיטי. אירוע גדול כמו משחק הפתיחה של גביע העולם אמור למשוך מבקרים אל העיר שממילא מאוד מתוירת, אך הפעם זה לא מורגש. חוסר התיירות בא לידי ביטוי גם כאשר מסתובבים בשדרה המפורסמת "אלברו אוברגון" (alvaro obregon) בה ניתן לראות מסעדות רבות ריקות מאדם, פחות מ-48 שעות לפתיחת הטורניר הגדול.

גם מתחם האוהדים, ה"פאן זון" (fam zone), אותו מתחם שאמור לקבץ את האוהדים השונים לצפייה משותפת במשחקים על מסכי ענק לצד דוכני אוכל ושתייה, נותר סגור עד לשעות האחרונות לפני שריקת הפתיחה. האזור הוצב בכיכר ה"זוקאלו" (zocalo), אחד מסמליה של מקסיקו סיטי, שפשוט נותר סגור בגדר ברזל גבוהה ומוקף בשוטרים. מעבר לכך, את הצבת הגדר הגבוהה הספיקו לנצל תומכים פרו-פלשתינים שהשחיתו אותה בגרפיטי אנטישמי. בקיצור, לא החוויה שהייתי מצפה מעיר שמאחרת את משחק הפתיחה של הטורניר הכדורגל הגדול בעולם.




בנוסף לכל אלו, הרחובות באזור ה"זוקאלו" הוצפו במאות מתחמי אוהלים כחלק ממחאה של מורים מקומיים. אותם מורים עברו לגור באוהלים, חלקם ביחד עם בני משפחתם, כחלק מדרישה לרפורמה חדשה בתחום החינוך. כך נוצר מצב ששעות לפתיחת הטורניר מקסיקו סיטי מלאה ב"חסרי בית" שמצחצחים שיניים, מתלבשים ואף מבשלים באמצע הרחוב אל מול אלפי העוברים ושבים.


את הפגיעה במורל המקסיקני אפשר לנסות להסביר בכמה דרכים. דרך אחת היא הביקורת הקשה של התושבים המקומיים על עלות הכרטיסים הגבוהה. מספר כתבות בתקשורת העולמית בחודשים שלפני הטורניר חשפו כי מספר המשחקים המוגבל והמחירים הגבוהים פשוט מונעים מעשרות אם לא מאות אלפי מקסיקנים לקחת חלק בטורניר. אותם תושבים, שלא יכולים לממן לעצמם ביקור במונדיאל בארץ אחרת, חיכו 40 שנה לחזרה של הטורניר למקסיקו – והתאכזבו לגלות שגם בטורניר המקומי השתתפותם אינה אפשרית.
עוד סיבה אפשרית, אך כנראה שפחות משמעותית, היא שינוי השם של אצטדיון ה"אצטקה" המיתולוגי. חברה מקומית בשם "בנורטה" (banorte) קנתה את הזכויות על השם של האצטדיון וקראה לו בשמה. לא מדובר במהלך יוצא דופן, שכן זה מקובל בספורט העולמי ואפילו בישראל (כמו היכל "מנורה מבטחים" של מכבי ת"א בכדורסל או אצטדיון "שלמה סיקסט" בפ"ת), אך אין ספק שזה יותר קשה לשנות את זהותו של האצטדיון שקיים כבר עשרות שנים, אירח כאמור כבר שני מונדיאלים והפך לסמל לאומי אמיתי.

הדיסוננס קצת קשה לעיכול. מצד אחד העיר לבושה חג, אך מהצד השני אינה מתנהגת כך. לשם השוואה, כשהייתי במונדיאל הקודם בקטאר המצב כלל לא היה דומה. דוחא הפכה לעיר כדורגל של ממש עם מסכי ענק בכל רחבי העיר וקבוצות אוהדים שהולכות ברחוב, שרות בקול וגורמות לכל עובר אורח להבין – הגעת למונדיאל. החששות של האוהדים באותה תקופה לאחר האיסור על מכירת אלכוהול באצטדיון, מתגמדות לעומת הבעיות שחוויתי כעת לפני הטורניר הנוכחי – בעיות שכנראה שגם בירה טובה לא תצליח לפתור.


כמו שניתן להבין, הימים האחרונים במקסיקו סיטי עוררו אצלי מעט דאגה. זה ידוע שהכדורגל בארה"ב וקנדה, המארחות האחרות, אינו הספורט האהוד ביותר (גם לא השני והשלישי) ולפחות לי הרגיש שזה עלול לפגוע באווירה במהלך הטורניר. לכן, התקווה שלי הגיעה ממקסיקו – מדינה שכדורגל אצלה נמצא במונחים של דת. אז נכון, התקווה שלי מעט התפוגגה, אך אני כן רוצה להישאר חיובי ולזכור שבסופו של דבר העיקר הוא הכדורגל ולא כל מה שמסביב.

ביחד עם המחשבה החיובית, אני רוצה להאמין שאולי כל מה שתושבים המקומיים צריכים כדי לשנות את התמונה זה ניצחון מוחץ במשחק הפתיחה. עם מאות מיליוני צופים בכל רחבי בעולם ועשרות אלפי מקסיקנים באצטדיון, ניצחון שכזה לא רק ישמח את העם, אלא יכול להביא איתו מסר חד וברור לכל המשך הטורניר: זה המונדיאל שלהם – זה המונדיאל של מקסיקו.



