פרסמנו הערב (רביעי) בחדשות 14: בחודש יולי תעלה בתיאטרון יפו ההצגה “שיעור באזרחות”, המבוססת על סיפורו של ד”ר מאיר ברוכין, מורה לאזרחות והיסטוריה שעמד במרכז סערה ציבורית חריפה לאחר מתקפת הטרור של 7 באוקטובר. באתר התיאטרון מוצגת ההצגה כסיפורו של מורה הנאבק על חופש הביטוי, חופש המחשבה והדמוקרטיה. ברוכין מתואר כמי ששילם מחיר אישי ומקצועי בשל עמדותיו וכמי שנלחם על זכותם של תלמידים לגבש עמדה עצמאית.
1+אלא שהסיבה שבגללה הפך ברוכין לדמות מוכרת בציבור הישראלי אינה שיעורי האזרחות שלו, אלא שורת פרסומים והתבטאויות שעוררו זעם ציבורי נרחב במהלך המלחמה. הפרסומים הללו הובילו לחקירה, למעצר, להליכים משמעתיים ולפיטוריו ממערכת החינוך, שבוטלו מאוחר יותר בעקבות מאבק משפטי. הפרשה כולה התנהלה בשעה שחיילי צה”ל נלחמו בעזה ובחזיתות נוספות, ומשפחות רבות שילמו מחיר כבד במלחמה. דווקא בתקופה זו הפך ברוכין בעיני רבים לסמל של ביקורת חריפה נגד מדינת ישראל ונגד פעולות צה”ל.
כעת בוחרים יוצרי ההצגה להציג את סיפורו דרך הפריזמה של מאבק על חופש הביטוי. אולם השאלה הציבורית איננה רק מה מוצג על הבמה, אלא מי מממן את ההצגה. הפקת “שיעור באזרחות” נתמכת באמצעות מועצת הפיס לתרבות ואמנות. משמעות הדבר היא שכספי ציבור מסייעים למימון יצירה המוקדשת לדמות שנויה במחלוקת, שההתבטאויות המיוחסות לה עוררו מחאה ציבורית חריפה בזמן מלחמה.
1+כאן כבר עולה שאלה רחבה יותר: האם כל יצירה זכאית למימון ציבורי רק משום שהיא מוגדרת כאמנות? האם אין למוסדות ציבוריים אחריות כלפי הציבור שמממן אותם? והאם אזרחי ישראל, בהם לוחמים, אנשי מילואים ומשפחות שכולות, אמורים לממן מכיסם הצגה המציגה באור אוהד אדם שרבים מהם רואים כסמל לקמפיין ההאשמות נגד ישראל וצה”ל במהלך המלחמה?
איש אינו מונע מיוצרי ההצגה להעלות את המחזה או להביע עמדה פוליטית. חופש הביטוי חל גם על דעות מקוממות ומרגיזות. אולם חופש הביטוי אינו מחייב מימון ציבורי. זו בדיוק הנקודה שנמצאת בלב הסערה. בסופו של דבר, הוויכוח סביב “שיעור באזרחות” אינו רק על מאיר ברוכין. הוא עוסק בשאלה מי מחליט אילו מסרים וערכים יקבלו תמיכה מכספי הציבור, ומה הגבול בין תמיכה בתרבות לבין שימוש בכספי משלם המסים לקידום נרטיב פוליטי שנוי במחלוקת בזמן מלחמה.
