ביומיים האחרונים בוועדת הכנסת קיבלנו הצצה לאיך צריכה להיראות ועדת חקירה לאומית לשבעה באוקטובר: מדובר בכתב אישום דרמטי שנמשך לאורך שעות נגד העבירות שמבצעת מערכת המשפט הישראלית.
2+תראו – הם לא רגילים לקונספט. החבורה שישבה מול חברת הכנסת גוטליב, גלי בהרב מיארה, המשנים שלה ופרקליט המדינה אייסמן, ספגו את ההטחות שלה במשך שעות. למעשה זו הפעם הראשונה שהם שמעו את שלל הטענות בפניהם לעיני המצלמות.
ככה צריכה להראות ועדת חקירה: לא רק אנשי ביטחון או נבחרי ציבור שנשאלים שאלות קשות, אלא כולם. בעיקר אנשי מערכת המשפט. כולל השופטים.
2+פתאום ראינו איך הבועה מתפוצצת: היו שם כמה רגעים שהמחישו בדיוק למה כל כך חשוב שתקום ועדת חקירה שתחקור את כולם – בלי חסינות ובלי אנשים שנמצאים מעל הביקורת.
שימו לב לאבסורד – היועמ"שית הגיעה לוועדה על מנת שטלי גוטליב לא תקבל חסינות נגד כתב האישום שהוגש נגדה. אבל ככל שהדיון התקדם, מי שקיבלה כתב אישום ציבורי הייתה דווקא המערכת עצמה.
הציבור הישראלי משתוקק לשמוע, לא על האמירות של טלי גוטליב, אלא שואל איך נאכף החוק בישראל, למה הימין נרדף, למה ראשי המערכת לא נותנים את הדין על השחיתות שלהם.
2+בסופו של הדבר – הדיון הזה לא היה רק על חסינות, הוא הפך למשהו הרבה יותר גדול: על מערכת משפט עם המון המון כוח שהתרגלה לחקור את כולם, אבל לא רגילה שמישהו חוקר אותה.
ועוד מילה, למי שמדבר על הסגנון של טלי גוטליב: זה לא מעניין, באמת לא מעניין אותי. למה? כי מי שמתקשה להתמודד עם הטיעונים, תמיד בורח לדבר על הסגנון. ואני, לא מדברת על סגנון בזמן שתופרים פה תיקים פליליים ורודפים את הימין עד הצוואר.
