התמונה של אריה דרעי בשער כלא 10, שם כלואים בחורי ישיבה שנעצרו על רקע אי-הסדרת מעמדם, אינה עוד צעד יח"צני שגרתי. זהו ביטוי מזוקק למצוקה הפוליטית העמוקה ביותר שבה נמצא יו"ר ש"ס מאז טורפד חוק הגיוס. בשיאו של "ממשלת הימין על מלא", מוצא את עצמו הציבור החרדי תחת מכבש של מעצרים, קיצוצי תקציבים ופיקוח הדוק, דווקא כשהוא אוחז בהגה השלטון.
2+האקלים הציבורי בחברה החרדית הפך למבעבע. התסכול בקרב "הבייס" הולך וגובר: איך ייתכן שש"ס ויהדות התורה, השותפות הבכירות ביותר של נתניהו, עומדות חסרות אונים מול גל מעצרי לומדי התורה.
הריאיון שהעניק דרעי לעודד הרוש בערוץ 14 לא היה רק כתב הגנה, אלא זעקה פוליטית. דרעי, פוליטיקאי מיומן שמעדיף בדרך כלל את מאחורי הקלעים, יצא למתקפה חזיתית נגד מערכת אכיפת החוק. המחאה שלו נגד "רדיפת" לומדי התורה נועדה להשקיט את המצפון של בוחריו, המרגישים שהופקרו בקרב על זהותה של המדינה.
2+אלא שהבעיה של דרעי רחבה הרבה יותר מש"ס. היא משקפת את המלכוד של כלל המפלגות החרדיות. במשך קדנציה שלמה הן הבטיחו את חוק הגיוס כ"סעיף ראשון" בהסכמים הקואליציוניים, אך ככל שחלוף הזמן, התברר שההבטחות התנפצו אל סלע המציאות המשפטית והציבורית. המצוקה הזו מולידה תגובת נגד קיצונית: ככל שהחבל סביב גיוס בני הישיבות מתהדק, כך מחריפים הטונים נגד היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ.
הניסיון להעביר ברגע האחרון, ממש לפני שהכנסת עלולה להתפזר, את "חוק יסוד: לימוד התורה", הוא מהלך של "הכל או כלום". זהו ניסיון נואש לייצר הישג סמלי שיוצג לבוחרים ביום פקודה. עבור דרעי, החוק הזה הוא חבל הצלה פוליטי – דרך לומר לציבור שלו: "נלחמנו עד הרגע האחרון, ומי שעצר אותנו הם השופטים והמשפטנים".
2+אך מתחת לפני השטח, דרעי יודע שהמציאות השתנתה. הסטטוס קוו ההיסטורי נסדק, והביקורת הפנימית ברחוב החרדי לא תיעלם בקלות. הביקור בכלא 10 עשוי להעניק לו נקודות של אמפתיה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך, המצביעים יבחנו תוצאות, לא הצהרות.
אם דרעי לא יצליח לספק פתרון קבע לחוק הגיוס, הוא עלול לגלות שהמצוקה הפוליטית שלו היא רק הקדימון למשבר אמון עמוק שישנה את פני המפה הפוליטית החרדית לשנים הבאות.
