השיח הקדחתני על הסדר מדיני בלבנון נשמע כמו תקליט שחוק שחוזר על עצמו בעשורים האחרונים. שוב שליחים אמריקאים מדלגים בין ביירות, שוב טיוטות מודלפות על "ערבויות בינלאומיות", ושוב נדמה שישראל מוכנה לקנות שקט זמני במחיר של הפקרות אסטרטגית.
3+אך לפני שצוללים לפרטי ההסכם, חייבים לשאול שאלה יסודית אחת: מה הטעם במו"מ שאינו כולל את הגורם היחיד שקובע את המציאות בשטח – חיזבאללה?
ההתנהלות מול ממשלת לבנון היא פארסה דיפלומטית. הניסיון לצייר את ממשלת ביירות כפרטנר שיוכל "לאכוף" את פירוק חיזבאללה מנשקו הוא לא פחות מהזיה. האם מישהו בדרג המדיני באמת מאמין שהצבא הלבנוני, שחלקים ממנו משתפים פעולה עם חיזבאללה באופן הדוק, יצא למלחמת אחים כדי להגן על גבולה של ישראל? הפקפוק בכנותה של ממשלת לבנון וביכולתה לעמוד מול ארגון הטרור הוא לא פסימיות, הוא ריאליזם מתבקש.
3+פירוק חיזבאללה לא יושג בחתימה על נייר בביירות; הוא יושג רק דרך הכוונת של צה"ל, בהשמדת תשתיות שיטתית ובפעולה צבאית נחושה שלא עוצרת בגלל לחצים דיפלומטיים.
עם זאת, בתוך בליל הביקורת המוצדקת, אי אפשר להתעלם מנקודת אור מרכזית ומפתיעה, כזו שמסמנת תפנית היסטורית בתפיסת הביטחון הישראלית.
3+בניגוד לכל הסכם שחתמה ישראל עם שכנותיה מאז ומתמיד – מהסכמי השלום עם מצרים, דרך הסכמי אוסלו ועד הנסיגות מלבנון ומעזה – ההסכם הנוכחי אינו כולל נסיגה ישראלית מהשטח.
מדובר בשינוי פרדיגמה דרמטי.
לאורך שנים חונכנו על נוסחת "שטח תמורת שקט", קונספציה שהתנפצה שוב ושוב אל קרקע המציאות המדממת. כאן אנחנו רואים אימוץ של דוקטרינה אחרת, כזו שאפיינה את ימי דונלד טראמפ כנשיא ארה"ב: ישראל מחזיקה בנכסים הטריטוריאליים שלה ולא מוותרת עליהם תמורת הבטחות ריקות.
3+ראינו את המודל הזה מתגבש בעזה, שם ישראל מבהירה שהיא נשארת בנקודות אסטרטגיות, ואנחנו רואים אותו כעת בלבנון. זהו חידוש חריג – ישראל כבר לא ממהרת "לשלם" בשטח כדי לקבל חתימה מהצד השני.
הדבר עליו צריך לעמוד הוא שאותה נקודת אור לא תהפוך חלילה לעלה תאנה שיכסה על כישלון המטרה המרכזית. החזקה בשטח היא כלי חשוב, אך היא אינה תחליף להכרעה. אם ממשלת ישראל תסתפק ב"אי-נסיגה" אך תשאיר את חיזבאללה כשכן חמוש ומאיים מעבר לגדר, היא רק דוחה את הקץ. אסור שההסכם עם ממשלת לבנון יהיה "הסכם שלמה" שבו אנו מקבלים את השטח אך מאבדים את הביטחון.
הדרך לשקט ארוך טווח בצפון עוברת דרך כתישת חיזבאללה עד דק, ולא דרך מסדרונות הדיפלומטיה של ממשלה לבנונית חסרת אונים.
