האם יהדות התורה עשויה לפרק את גוש הימין ולשבת בממשלה עם השמאל בגלל משבר חוק הגיוס? – "לא יקרה", כך קובע יו"ר ש"ס אריה דרעי. לדבריו, "אני מבין את הכעס, זה הנושא החשוב ביותר שלנו, ופה אין בינינו שום הבדל להסדיר את מעמדם של לומדי התורה. נוצר מצב אבסורד שיכול להיות, שבארץ ישראל, בארץ הקודש, משטרת ישראל, וכמובן היועצת המשפטית והבג"ץ, רודפים את לומדי התורה כעבריינים".
5+את הדברים אמר דרעי בראיון מיוחד בתוכנית 'שיחה עם עודד הרוש. בהתייחסותו לחוק הגיוס ומעצר לומדי התורה אמר דרעי, "מעולם לא הובלנו חוק שמי שחרדי לא הולך לצבא. תזכור, כל החוקים, כל הזמן, לאורך כל השנים אמרנו שרק מי שתורתו אומנותו, כלומר רק מי שלומד שימשיך ללמוד".
ומה עם מי עם חרדי שלא לומד? "אני אומר להם שאנחנו דואגים שהצבא היום, וגם ראש הממשלה דיבר על זה בביקור בחטיבת חשמונאים, שאנחנו צריכים לדאוג למה שלא היה עשרות שנים- שמי שנכנס חרדי, יוצא חרדי. וזה התפקיד שלנו. ואני מקווה שסוף סוף נצליח. הצבא כל השנים זלזל בזה. הם לא רצו אותם. כמו שהם לא אוהבים את החיילים של הציונות הדתית. משנים להם הכל שם. הם לא אוהבים את הקצינים שלהם ולא את החיילים שלהם. אבל אין ספק שהצבא צריך היום יותר לוחמים ולכן הוא לוקח היום ברצינות יותר, מוכן להשקיע יותר ולא רק בגלל שהדרג המדיני לוחץ אותם אלא כי גם הוא הבין את הצורך".
5+במהלך השיחה נזכר דרעי בהישג 17 המנדטים שקיבלה ש"ס בראשותו בשנת 1999 ואמר שההישג לא חזר על עצמו בגלל שינוי שיטת ההצבעה, שהיה אז בשני פתקים, חזרה לפתק אחד. "בבחירות ההם בוחרי ש"ס יכלו לשים פתק אחד בנימין נתניהו כפרה עליו, ופתק שני ש"ס כפרה עליהם. עכשיו יש רק פתק אחד ולא כולם הפנימו שש"ס הולכת עם ביבי וזה אותו דבר". הוא ציין כי "למרות זאת אחרי שירדנו לחד ספרתי, עלינו חזרה ל- 11 מנדטים". לשאלה האם בבחירות הבאות הישג החד ספרתי של מנדטים ישמר השיב בנחרצות: "כן. באחריות".
5+דרעי נזכר בימים שלפני הקמת ש"ס ואמר כי "כשבאנו ממרוקו, למדנו שבמדינת ישראל, אין מה לעשות, אם אין לך כוח פוליטי, אתה לא קיים. "ש"ס קמה בשנת 1984. זכיתי להיות ממקימי התנועה, אבל לא חלמתי שאשאר שם אחרי שהיא
תקום – ובסוף נשארתי. לאחר מכן מוניתי למנכ"ל משרד הפנים, וכבר ב-1989 כיהנתי כשר הפנים בממשלת שמיר-פרס. ב-1992, בממשלת רבין, כיהנתי כשר תקופה קצרה עד 1993. הרב עובדיה יוסף זצ"ל מאוד העריך את רבין, מאוד."
יו״ר ש״ס סיפר על הקושי שבהצטרפות לממשלת רבין ב- 1992 ואמר: "שאלו אותי: 'לא היה לך מוזר להצטרף לממשלת שמאל מובהקת?'. התשובה היא שהשמאל של היום זה לא השמאל של אז; השמאל של אז הוא הימין-מרכז של היום. אז הייתה מפלגת העבודה. "ביום החתימה על ההסכמים הקואליציוניים, היינו צריכים לחתום בתל אביב. רבין חיכה לנו שם לחתימה, ואני ישבתי במשרד הפנים ולא הלכתי. היה לי קשה. הייתי צעיר, בן שלושים, וחשבתי שלא מתאים שנשב בממשלה הזו לבדנו כמפלגה חרדית יחידה. הלכנו למשא ומתן יחד עם אגודת ישראל והמפד"ל, אבל ברגע האחרון הם פרשו. ואז, הרב עובדיה יוסף בכבודו ובעצמו, עם הגלימה שלו, הגיע למשרד הפנים בלי שידעתי על כך. הוא פתח את הדלת ונכנס. אני לא רוצה עכשיו, באמצע שידור, להראות לך פיזית מה הוא עשה, אבל הוא ניער אותי חזק בבגד. הוא אמר לי: 'אתה לא שומע לדעת תורה? אתה לא שומע לי?'. הוא לקח אותי בכוח, הכניס אותי לאוטו, סגר את הדלת ואמר: 'עכשיו אתה נוסע וחותם, ואל תשאל שאלות"".
5+דרעי סיפר כי "אותו רבין, שנה וחצי לאחר מכן, גרם לי לפרוש מהממשלה בגלל תחילת ההליך המשפטי. יש ספר שחיבר שמעון שבס, ואני מציע לכל אחד לקרוא בו, בעיקר את הפרק על רבין והיחס שלו למערכת המשפט. רבין תיעב את המערכת; הוא לא יכול היה לשמוע על בית המשפט העליון, על היועץ המשפטי או על פרקליטות המדינה. רבין לא היה שחקן, ראו את זה על הפנים שלו – הוא תיעב אותם.
"דורית ביניש, שהייתה אז בפרקליטות, החליטה להגיש נגדי כתב אישום וקבעה שאני לא יכול להמשיך לכהן כשר. זאת למרות שהחוק אז היה ברור: שר יכול לשרת בממשלה עד להרשעה בערכאה סופית. לא רק עד הגשת כתב אישום, אלא אפילו אם הוא הורשע במחוזי – הוא יכול להמשיך עד לפסק דין בעליון. זה היה חוק מפורש, ולכן רבין כעס מאוד. הפרקליטות לא רצתה לייצג את עמדתו, ולכן הוא לקח עורכי דין פרטיים – יצחק גלרנטר וצביקה אגמון. בפסק הדין הידוע (הלכת פנחסי ודרעי), שכל סטודנט למשפטים לומד בשנה א', בית המשפט קבע שנכון שעל פי החוק שרים יכולים לכהן גם עם כתב אישום, אבל ראש הממשלה חייב לפטר אותם. איפה זה כתוב? ככה הם החליטו. עזבתי באותו יום, הגשתי מכתב התפטרות ולא חיכיתי להתפתחויות."
5+דרעי נזכר גם בתמיכת הרב עובדיה בהסכמי אוסלו וסיפר כי "באותו לילה שבו בית המשפט העליון פסק שאני חייב להתפטר, קיבלנו הודעה על ישיבת ממשלה לילית בנושא אוסלו. המהלך נשמר בסודי סודות; אפילו אהוד ברק, שהיה אז הרמטכ"ל, לא ידע עליו לפני כן. אני תכננתי להגיש את התפטרותי באותו לילה בגלל המשפט, אבל אז נחשפתי לתוכנית ושמעתי את אהוד ברק. ברק אמר משפט שזכור לי היטב: 'ההסכם הזה מחורר כמו גבינה שווייצרית, ואפילו יותר מגבינה שווייצרית' מבחינה ביטחונית. כשאתה שומע את הרמטכ"ל, שהוא המומחה הביטחוני, אומר דבר כזה – זו הייתה פרשנות מדאיגה מאוד. הודעתי שאני מצביע נגד. "אבל רבין ואנשיו ידעו שרק הרב עובדיה קובע. באותו לילה, חודש אלול, הרב היה בסיור סליחות. תפסו אותו במסוק בראש העין והזעיקו אותו לטלפון לדבר איתי. היה ויכוח לא קטן. אמרתי לו מה הרמטכ"ל אמר, והוא השיב: 'גם רבין הוא איש ביטחון, גם הוא היה רמטכ"ל, והוא אומר שאפשר לתמוך'. זה היה מומחה מול מומחה.
5+"הרב רצה שאצביע בעד, ואני רציתי נגד. בסוף ההימנעות שלי הייתה סוג של פשרה. אם הרב היה מורה לי להצביע בעד – הייתי מצביע בעד ללא ספק, אבל אחרי שהוא שמע את כל הצדדים הוא אמר: 'שב ואל תעשה עדיף', ממילא הקול שלך לא מכריע את העניין. לימים, כשראה את התוצאות, הוא אמר על הפלסטינים: 'אני לשלום והמה למלחמה'. הוא הופתע לרעה, כי הוא באמת סמך על רבין כאיש ביטחון ואיש ישר".
למרות ההימנעות באוסלו הבהיר דרעי: "האם אני מגדיר את עצמי ימין? ודאי. תמיד הייתי שם בבסיס, אבל הייתי צעיר והרב עובדיה תמך בתהליך השלום. גדלנו על התפיסה של הרב עובדיה והרב שך שהסכמי שלום הם פיקוח נפש שדוחה את כל התורה כולה. אבל לאט לאט, כשראיתי מה קורה כאן לאורך השנים מאז שמפלגת העבודה התפרקה וקמו כל 'רסיסי המפלגות' של לפיד ואחרים – הבנתי שאין שם כבר ערכים. אלו מפלגות של אגו, של אנשים ללא מחויבות אידיאולוגית".
עוד אמר דרעי בראיון: "לגבי שנת 1999 וההרשעה שלי – אני רוצה להגיד משפט אחד: אם היה ערוץ 14 אז, הכל היה נראה אחרת".
