סבב ההופעות המשותף של מגיש ערוץ 14 עודד מנשה והעיתונאי והעורך שניאור ובר הגיע השבוע, ביוני 2026, למפגש טעון וחשוף עם חניכי מכינות קדם-צבאיות, שעסק במדיה, חברה וזהות יהודית. הדיון הגיע לטונים גבוהים כאשר אחד החניכים הפנה שאלה ישירה למנשה בנוגע לביקורת על היותו של ערוץ 14 "שופר של הקואליציה".
5+השניים ניצלו את הבמה כדי להציג בפני מנהיגי העתיד את מאחורי הקלעים של גופי המדיה בישראל, פירקו את מיתוס האובייקטיביות העיתונאית, והסבירו באמצעות דוגמאות היסטוריות ועכשוויות כיצד הנדסת תודעה ומלאכת העריכה מעצבות באופן אקטיבי את המציאות הציבורית.
בתשובה לשאלת חניך המכינה על המגמתיות המיוחסת לערוץ 14, בחר עודד מנשה שלא להתגונן אלא להציב מראה נוקבת מול הרגלי צריכת המדיה של החברה הישראלית כולה. מנשה טען כי העידן הנוכחי מאופיין באובדן המודל הקלאסי של שידור ניטרלי, והסביר כי האג'נדה קיימת בכל חלקי השלט בשלט הרחוק.
5+מנשה תיאר את המציאות התקשורתית המודרנית לעומת העבר: "הגענו היום למצב בחיים שאנחנו כבר לא באמת רואים 'ערוצי טלוויזיה' במובן הקלאסי, אלא אנחנו צורכים ערוצים של מפלגות. אנשים בוחרים היום איזו מפלגה תעביר להם את החדשות. אבל כשמאשימים ערוץ מסוים בכך שהוא מדבר בקול מוגדר ובאג'נדה ברורה, אני יכול להגיד בדיוק אותו הדבר, ובקלות, על כל ערוץ אחר בשלט.
"בצעירותי היה ערוץ אחד בלבד בטלוויזיה, היה חיים יבין – הוא היה ה'יונית לוי' של הפעם, הקול הבלעדי שדרכו המדינה כולה שמעה חדשות. ברדיו הייתה תחנה מרכזית אחת, גלי צה"ל. לא היה אינסטגרם, לא פייסבוק, לא דיגיטל. קיבלנו מידע מצינור אחד בלבד, וגם לצינור הזה הייתה אג'נדה מובהקת מאוד. כשרק נודע לחיים יבין שהולך להיות מהפך פוליטי ב-1977 ומנחם בגין עומד להיבחר לראשות הממשלה, הוא מיהר לרצות להתפטר באותו לילה. ברוך השם, היום יש לכם אפשרות בשלט לבחור איזה קול אתם רוצים לשמוע".
5+כדי להמחיש לחניכים כיצד עובדות מוצקות יכולות לשמש כלי להבלטת אג'נדות שונות מבלי לשקר, הציג מנשה דוגמה חיה מסיקורו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בשני ערוצים מתחרים: "ראיתי ראיון עם אהוד אולמרט בערוץ 12. המראיין, ירון אברהם, פתח בהתרגשות ואמר: 'יש לנו את הכבוד להזמין לאולפן את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט'.
"למחרת, בערוץ 14, ביקשו להציג את אותו קטע מהראיון, אבל המגיש אמר: 'בואו נראה קטע שבו התראיין אתמול האסיר לשעבר, העבריין המורשע אהוד אולמרט'. מי משניהם שיקר? אף אחד! שני הדברים נכונים לחלוטין באופן עובדתי. אולמרט הוא גם ראש ממשלה לשעבר וגם אסיר מורשע לשעבר. אבל כל ערוץ בחר להאיר את הזווית שחשוב לו להבליט, בהתאם לאג'נדה שלו. ההבדל הוא שעשרות שנים התקשורת יצרה בפני הציבור מצג שווא כאילו מה שהם מציגים הוא 'אובייקטיבי', נקי וטהור מאינטרסים. המציאות היא שאין דבר כזה אובייקטיביות מוחלטת. לכל בן אדם יש אג'נדה".
5+בהמשך המפגש, לקח שניאור ובר את המיקרופון והכניס את חניכי המכינה אל קודש הקודשים של העשייה העיתונאית – חדר העריכה, המקום שבו נקבע סדר היום הציבורי על פי שיקולים מערכתיים ואג'נדות מובנות: "אתם שומעים חדשות וחושבים שאלו פשוט 'העובדות', אבל כעיתונאי וכעורך במשך שנים רבות, אני אומר לכם שהחדשות מונעות מאג'נדה עמוקה.
"מה המשמעות של להיות עורך? אני, כעורך עיתון, מחליט עבור הקוראים שלי מה הם ידעו ומה הם לא ידעו. אני זה שקובע איזו ידיעה תיכנס ואיזו תיפסל. יש אירועים שאני כעורך יכול פשוט 'להעלים' – והציבור לא ידע עליהם לעולם. מנגד, יש אירוע שאבחר להבליט, לשים אותו בכותרת הראשית, בעמוד הראשון, בהרחבה ובצבע. ויש ידיעה שאכניס, אבל אדחוף אותה בקטן, בצד, בעמוד פנימי – כי באג'נדה שלי אני חושב שהקוראים לא צריכים להתעכב עליה או שהיא חסרת משמעות. זה הכוח המטורף של עורך".
5+ובר חיבר את כוחה של העריכה העיתונאית לאחד האירועים המכוננים והכואבים בהיסטוריה הישראלית – תוכנית הפינוי מגוש קטיף, והציג אותה כדוגמה קלאסית להצלחה של הנדסת תודעה לשונית ומערכתית: "במשך עשרות שנים פתחתם כלי תקשורת ולא יכולתם לשמוע שום עמדה או דעה נגד התהליך הזה. עצם השימוש שלי כעת במונח 'ההתנתקות' – זו הנדסת תודעה קלאסית במיטבה.
"מה קרה שם באמת באופן עובדתי? רצו לגרש אנשים מהבית שלהם בגוש קטיף. זה גירוש לכל דבר, זו עקירה. אבל ישבו באותם ימים אנשים חכמים מאוד, יועצים אסטרטגיים ואנשי תקשורת, וחשבו איך לגרום לעם בישראל לחשוב שזה אירוע קטן, שזה בסך הכל מעבר דירה. הם בחרו בהתחלה במילה 'התנתקות', מנתקים משהו בקטנה, זה יחליק בגרון, והם הצליחו במשימה שלהם בצורה אבסולוטית: עד היום כולם קוראים לזה 'ההתנתקות'".
5+ובר הוסיף כי "באותם ימים פתחת כלי תקשורת ולא שמעת כמעט אף קול שאומר שזו החלטה הזויה ושעוקרים חבל ארץ שלם בתמורה לכלום. הקול הזה פשוט לא היה קיים במרחב הציבורי. מה שקורה היום עם ערוץ 14 זה שהוא קם ואומר בריש גלי: 'כן, יש לי אג'נדה!'. יש כאן אג'נדה ברורה מאוד שאומרת שהמדינה הזו היא מדינה יהודית, ושהזהות היהודית היא ההצדקה היחידה לקיומנו כאן.
"ערוץ 14 קם כדי לתת ביטוי לקול של קבוצות אוכלוסייה ענקיות בישראל שהושתק בצורה שיטתית לאורך השנים. ואני אומר את זה בגאון: אם ערוץ 14, במתכונתו הנוכחית, היה קיים ומשדר בזמן גירוש גוש קטיף – ההתנתקות לא הייתה יוצאת לפועל".
