מיליוני טונות של חול שנשאבו מקרקעית הים הפכו בחצי השנה האחרונה שונית אלמוגים נידחת וכמעט שקועה לחלוטין, לאי צבאי מבוצר בשטח של שישה קילומטרים רבועים בלב ים סין הדרומי, כאשר בייג'ינג בונה בקצב שובר שיאים מסלולי טיסה צבאיים ומבנים כדי לבסס את ריבונותה. במקביל ויאטנם והפיליפינים החליטו לזנוח את הגינויים הדיפלומטיים, לעבור למעשים אקטיביים בשטח, ולהרחיב בעצמן עשרות שוניות ונמלים צבאיים, כך דווח אתמול (רביעי) ב-BBC.
7+הטרנספורמציה הפיזית של שונית אנטירופ מייצגת מציאות גאופוליטית חדשה ומדאיגה שבה הסכמים בינלאומיים ופסיקות בתי משפט בהאג נותרים על הנייר בלבד, בעוד המעצמות קובעות עובדות מוצקות בשטח באמצעות שפיכת בטון וחול.
השונית, הממוקמת באיי פארסל השנויים במחלוקת, הפכה מכתם טורקיז זעיר על המפה לסהר חול לבן ומבריק המאכלס קבוצת מבנים רחבה ומחזיק בקו חוף ישר המעיד על כוונה להקמת מסלול נחיתה צבאי.
7+המהלך הסיני הנוכחי מגיע לאחר שבשנים עברו הפך הממשל בהצלחה שלוש שוניות אחרות באיי ספראטלי – מיסצ'יף, פיארי קרוס וסובי – לבסיסים צבאיים רחבי ידיים, המאפשרים לצי ספינות משמר החופים והמיליציה הימית שלו לסייר בתוך "קו תשעת הקווים" המפורסם ולבלום באלימות ניסיונות של מדינות אחרות לאתגר את הריבונות הסינית.
אל מול העוצמה הזו, ויאטנם בחרה לאמץ את הגישה של "אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם". במהלך שלוש השנים האחרונות השתמשה הממשלה בהאנוי בספינות שאיבה חזקות כדי לשנות את פניהן של לפחות 20 שוניות שבשליטתה, ובכך השיגה שליטה על יותר מ-11 קילומטרים רבועים של יבשה משוחזרת – כחצי מהשטח שנמצא בידי סין.
7+המהירות הבלתי נתפסת שבה נבנה האי המלאכותי באנטירופ הותירה מומחים צבאיים ואנליסטים ברחבי העולם פעורי פה. בלשון הים שנוצרה על ידי סהר החול החדש ניתן להבחין בעשרות ספינות חפירה ייעודיות, כאשר סין מחזיקה בצי הגדול ביותר בעולם של ספינות מסוג זה.
מומחי ספנות הסבירו את היכולות הטכנולוגיות שמאחורי פריצת הדרך: "חלק מספינות השאיבה הסיניות מסוגלות לגרד, לשאוב ולפלוט כ-6,000 מטרים מעוקבים של חול וסלעים בשעה אחת בלבד. מדובר בכמות מטורפת שמספיקה כדי למלא לחלוטין שתי בריכות שחייה אולימפיות בתוך 60 דקות בלבד. המהירות יוצאת הדופן של פעילות הנדסית זו מהווה ככל הנראה סוג של שיא עולמי חדש".
7+בניית מסלול הטיסה הנוכחי באנטירופ נראית במבט ראשון מיותרת, שכן לסינים כבר יש שדה תעופה צבאי מבוסס היטב באי וודי הסמוך, לצד בסיסי הענק הממוקמים באי האינאן. משום כך, מעריכים חוקרים באוניברסיטת סטנפורד כי מטרת הבנייה המואצת אינה רק צבאית, אלא נועדה לשגר מסר ישיר ומאיים לוויאטנם, שניצלה את העובדה שסין הייתה ממוקדת בעימותים מול הפיליפינים כדי להרחיב את אחיזתה שלה בשטח.
ים סין הדרומי מהווה מוקד סכסוך לוהט מזה שלושה עשורים, כאשר זכויות הריבונות עליו נתבעות במקביל על ידי סין, טאיוואן, ויאטנם, הפיליפינים, מלזיה וברוניי. מרבית האיים באזור היו בעבר שוניות שקועות ללא כל התיישבות אנושית, אך החשיבות האסטרטגית של נתיבי הסחר הימיים שינתה את פני האזור. בשנת 2013 פנתה ממשלת הפיליפינים לבית הדין הקבוע לבוררות בהאג, שפסק בצורה נחרצת לטובתה וקבע כי לתביעות הריבונות של סין אין כל תוקף היסטורי וכי בניית האיים המלאכותיים מהווה הפרה של החוק הבינלאומי.
7+סין בחרה להתעלם לחלוטין מהפסיקה, מה שחייב את הפיליפינים לפעול בדרכים יצירתיות ונואשות: "הפיליפינים מנסים להביך את בייג'ינג בזירה הבינלאומית על ידי שליחת ספינות משמר חופים קטנות שמאתגרות את המשט הסיני העצום, מה שמוביל לעימותים פיזיים תכופים בים. בנוסף, מנילה הרחיבה את שיתוף הפעולה הצבאי שלה עם ארה"ב, שסיפקה לה סיוע ביטחוני בשווי 500 מיליון דולר וציוד חדש, לצד שליחת ספינות מלחמה אמריקניות למבצעי חופש שיט שמטרתם להזכיר לעולם כי מדובר בנתיבי מים בינלאומיים".
כדי לא להישאר מאחור, גם הפיליפינים החלו לבצר את מאחזיהם הזעירין. הם מרחיבים את מסלול הנחיתה באי פגאסה, מקימים שם בסיס למשמר החופים, ומחזקים את שלדת הבטון של ה-"BRP Sierra Madre" – נחתת חלודה ורעועה שמוקמה בכוונה על שונית תומאס השנייה בשנת 1999, ועליה מחזיקה המדינה כוח קטן של חיילים שמחזיקים מעמד תחת התנכלויות בלתי פוסקות של ספינות סיניות.
7+במשך שלושים שנה ניסה איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה לתווך ולגבש קוד התנהגות מחייב ורשמי בין סין לבין המדינות החברות בארגון התובעות בעלות על הים. בשנת 2002 אמנם הושגה הצהרה חלשה וכללית, אך היא לא הייתה בעלת תוקף משפטי מחייב, וסין התעלמה ממנה לחלוטין והמשיכה לעשות ככל העולה על רוחה במים.
גרג פולינג, מנהל היוזמה לשקיפות ימית באסיה בוושינגטון, סיכם את המציאות העגומה החדשה: "מרבית התובעות הבינו כי הן לעולם לא יצליחו להגיע למסמך משפטי מחייב כפי שקוד ההתנהגות אמור היה להיות. סין פשוט ממשיכה לאכול את הריבונות שלהן בים. לכן, מה שאנחנו צפויים לראות בסופו של דבר זה הסכם לא מחייב, שיפתח אולי מרחב דיפלומטי עבור ויאטנם, הפיליפינים ומלזיה לנהל משא ומתן אפקטיבי יותר בינן לבין עצמן, מבלי להצטרך לעבור דרך מנגנוני ASEAN המשותקים".
7+מאבק על הריבונות בים סין הדרומי מלווה את אסיה מזה עשורים רבים, כאשר נקודת המפנה ההיסטורית נרשמה בשנת 1974, אז תפסה סין את השליטה באיי פארסל לאחר קרב ימי קשה ואלים מול כוחות דרום ויאטנם. מאז, היחסים בין שתי המדינות הקומוניסטיות ידעו עליות ומורדות, כאשר בשנים האחרונות ניסו השלטונות בהאנוי למתן את הרטוריקה האנטי-סינית ולעבוד קשה כדי לבנות יחסים קרובים יותר עם בייג'ינג.
השנה אף ערך הנשיא ומזכ"ל המפלגה הוויאטנמית שנבחר לאחרונה, טו לאם, את ביקורו הממלכתי הראשון בסין, שם השתמשו המדינות בלשון פייסנית וחריגה ביחס למחלוקות, בעוד שעל פני השטח הממשל בוויאטנם הגיש מחאה רשמית על הבנייה באנטירופ – אך עשה זאת בלשון דיפלומטית מאופקת ומרוסנת בלבד.
7+ים סין הדרומי מהווה את אחד מנתיבי השיט המסחריים העמוסים והחשובים ביותר בעולם, שדרכו עוברות סחורות בשווי טריליוני דולרים מדי שנה, לצד מאגרי נפט וגז טבעי אדירים התת-ימיים.
הפיכתם של שוניות אלמוגים פראיות לבסיסים צבאיים חמושים מאיימת על חופש השיט הבינלאומי ומגבירה את הסיכון לטעויות מבצעיות שעלולות להצית עימות צבאי רחב היקף בין סין לארצות הברית ובעלות בריתה באזור. עבור הצרכן העולמי, פגיעה ביציבות של נתיבי מים אלו פירושה שיבוש מוחלט של שרשראות האספקה העולמיות, זינוק במחירי האנרגיה ותובלה ימית, מה שהופך את מלחמת שאיבת החול בשונית מרוחקת לאירוע בעל השפעה ישירה על הכלכלה הביתית של כולנו.
