טונים גבוהים במיוחד נרשמו היום (שלישי) במהלך עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט, כאשר רה"מ תקף חזיתית את תזת השוחד של הפרקליטות. הדיון נפתח בעיכובים ובתקלות טכניות לאחר שמסכי המחשב באולם הפסיקו לפעול, והשופטת רבקה פלדמן נאלצה לבקש סיוע טלפוני מאנשי המחשוב. בהמשך, העימות החריף סביב פגישה מסתורית שקיים נתניהו עם חברי הכנסת זאב אלקין ויריב לוין בדצמבר, ימים ספורים לאחר פיזור הכנסת.
7+עו"ד יונתן תדמור ניסה ללחוץ על נתניהו באמצעות עדותו של עד המדינה ארי הרו מ-9 במאי 2023, לפיה נתניהו נפגש ביום שישי ה-12 בדצמבר עם אלקין ולוין והעלה בפניהם את האפשרות לקדם חוק בתקופת בחירות. עו"ד עמית חדד התפרץ וטען כי מדובר בהלחמה מטעה של התביעה, שכן בחקירה הנגדית הרו הבהיר שאינו זוכר את המועד המדויק. נתניהו עצמו השיב: "אמרתי לך כמה פעמים שאני לא זוכר, אני זוכר שהייתה פגישה, לא מתי… אחר כך התברר לי שלא הייתה פגישה".
תדמור עבר להקריא מתוך חקירות המשטרה של נתניהו, שבהן נשאל מדוע לא סיפר לאלקין ולוין על השיחות הסודיות שלו עם מוזס, והציג את הציטוט שבו החוקר שאל את נתניהו אם לא רצה שהם ידעו שהם "חלק מהשואו הזה", ונתניהו השיב "נכון". תדמור הטיח בנתניהו: "אדוני מקיים פעולות סרק, מול אלקין ולוין הוא לא מספר למה הוא פונה, הסיבה היא שהוא חושש שמר מוזס יפנה ויתגלה לו שאדוני לא פנה".
7+נתניהו הדף את הטענה בביטול: "נסדר את העובדות. אני שואל אותם לדעתם. אתה בודק ומאמת את זה. אני מניח שמוזס, לאו דווקא יפנה אליהם – זה מה שהחוקר מכניס לפי. קודם כל חשוב לי לדעת את העובדות, אני פונה לאנשים האלה, זה לוקח בדיוק דקה. פתרתי את העניין בללכת אל השניים האלה. באתי אליו בידיעה שאין אפשרות ואמרתי לו אין אפשרות להעביר את זה כחוק מרוכך, ויש אפשרות תמיד שעומדת לנגד עיניי לעשות את זה אחרי הבחירות".
עו"ד תדמור המשיך והקשה, וטען כי לאחר ה-8 בדצמבר, כשהכנסת כבר פוזרה רשמית בשלוש קריאות, לא היה לנתניהו שום צורך "להרדים" את מוזס מפני פוטץ' פוליטי, שכן החקיקה פקעה לחלוטין. תדמור טען כי נתניהו המשיך את המהלכים רק כדי לשמר את העסקה הפסולה ואת הסיקור האוהד.
7+תשובתו של נתניהו הציתה אש באולם: "לא נכון. לשיטתך הייתי צריך לעשות הפוך. אני אומר לו את זה – אין דרך להעביר את זה במהלך הבחירות. ולשיטתך אני רודף אחרי פירור של נחום וסימה, איזה ראיונות שיקריים או משהו כזה, הייתי צריך להגיד לו 'יש עוד סיכוי, נבדוק'.
"לפי השיטה שלך, אתה עובד נגד עצמך, נגד התזה המטורללת שלך, התזה המופרכת שלך. אם הייתי רוצה לקושש כמה ימים של תקשורת עוינת ולא סופר עוינת – כי זה המקסימום שאפשר לקבל מעיתון עוין כמו ידיעות אחרונות – יכלתי להגיד לו 'חכה', למשוך את זה עוד כמה שבועות. במהלך הבחירות באופן מעשי אי אפשר להעביר".
7+נתניהו הוסיף והסביר את המניע העמוק שלו: "הסיבה שבכלל נכנסתי לעניין הזה זה הניסיון של מוזס לסגור את העיתון [ישראל היום], אני עושה הכל לנסות למנוע את זה… זה לא טובה שאני עושה למוזס, אני מנסה להציל את העיתון הזה שלא יסגרו אותו הטוטליטרים האלה. החוק המרוכך הוא לא מתנה בשבילו, הוא אמצעי Last Resort. אני נאבק בזה, אחרים מתמסרים לזה, וכל כך ברור שאני נאבק ברגע הראשון ומנסה בשארית כוחותיי להציל את העיתון הזה – ומעמידים אותי למשפט, זה הזוי".
במהלך חילופי הדברים, כאשר נתניהו עזב זמנית את האולם בשל התנגדות ההגנה, התפרץ סנגורו עו"ד עמית חדד בזעם כלפי התובע תדמור. חדד פנה לשופטים וטען כי התביעה מבצעת מניפולציה ומשנה את התזה הרשמית של המדינה תוך כדי התקדמות הדיונים: "כבודכם סליחה, זה ממש בניגוד לכתב האישום, שהרה"מ יצא אני לא רוצה לידו. האמירה האחרונה היא בניגוד גמור לכתב האישום.
7+"הגם שהנאשם נתניהו לא התכוון לקדם את החקיקה. אני מקריא – שני הפרוטוקולים – מה שאמר עו"ד תדמור: 'אלא שב-12.12 רצית לקדם את העסקה ולהעביר חוק מרוכך'. זה עוד מנאום הפתיחה של הגברת בן ארי… כתוב בכתב האישום שהוא מעולם לא התכוון!"
עו"ד תדמור השיב מיד: "שאלתי לא הייתה אם התכוון או לא. מנסחי כתב האישום האמינו לנתניהו שהוא לא התכוון, כך הוא מנוסח. עכשיו אני מראה לו שהוא מנסה לעשות מצג למוזס בדיוק כמו שהראיתי באמירות שלו עצמו. הכוונה לא מעניינת אותי כרגע, הוא עושה מהלכים אופרטיביים".
7+הדיון ננעל בצהריים כאשר נתניהו ביקש מהשופטת פלדמן להשתחרר לטובת הטקס הממלכתי של חילופי המזכיר הצבאי וראש המוסד, תוך שהוא עוקץ את לוח הזמנים של בית המשפט: "כבודכם אני צריך לצאת בתוך שלוש דקות. יש גבול עד כמה אפשר לצמצם את הטקסים, בכל זאת פעם בארבע שנים בתולדות ישראל".
תיק 2000 נחשב לאחד התיקים המורכבים ביותר מבחינה משפטית, שכן הוא אינו עוסק במעטפות כסף או טובות הנאה חומריות, אלא בניסיון להגדיר סיקור עיתונאי או מהלכי השהיה פוליטיים כ"מתת" במסגרת עסקת שוחד או הפרת אמונים. הסברו של נתניהו לגבי "התווך" שבין הקריאות והחשש מאי-אמון קונסטרקטיבי, לצד רצונו להכניס משקיעים גרמנים כדי לקנות את "ידיעות אחרונות", מהווה את קו ההגנה העיקרי שלו.
נתניהו מנסה להוכיח לשופטות כי נוני מוזס היה ונשאר האויב הפוליטי והתקשורתי המרכזי שלו, וכי כל השיחות על "חוק מרוכך" או תקיפת יריבים כמו בנט וכחלון לא היו חלק מעסקה מושחתת, אלא תרגיל השהיה פוליטי מתוחכם שנועד למשוך זמן, להרגיע את מוזס ולמנוע ממנו להפיל את הממשלה ברגע האחרון.
7+מנגד, עבור התביעה, העובדה ששני הגורמים החזקים במדינה דנים באינטרסים כלכליים ישירים ובשמירה על השלטון, תוך שימוש בכלים פרלמנטריים כמו ועדות כנסת מיוחדות, היא ההוכחה לניצול לרעה של כוח שלטוני. הקרב המילולי הבוקר מדגיש כי פסק הדין בתיק זה יכריע לא רק את גורלו של נתניהו, אלא את הגבולות המשפטיים שבין מערכות היחסים המותרות והאסורות שבין פוליטיקאים לאנשי תקשורת בישראל.
