משפחת צרפתי מראש העין קיבלה הבוקר (שני) את הבשורה הקשה מכל על נפילתו של בנם אדם במהלך הלילה בדרום לבנון כתוצאה מפגיעת רחפן נפץ. כתבנו עתי שלו הגיע לבית המשפחה בשעות שלאחר קבלת ההודעה, ושוחח עם ההורים והאחות המרוסקים שמנסים למצוא את המילים בתוך האובדן הפתאומי שפקד את עולמם.

אביו של אדם, שי, פתח את הלב באולפן וניסה לתאר את עוצמת השבר של המשפחה, המונה שני ילדים בלבד: "האמת, נגמרו לי כבר המילים. זה אובדן וכאב שבחלומות הכי הזויים שלי לא חלמתי שאני אגיע לנקודה כזאת. יש לי בסך הכול שני ילדים, בן ובת. כל עולמי הם היו, עדיין, שהילדה תהיה בריאה. ווואו, זה אובדן שבאמת אי אפשר… ילד אהוב, ילד שכולם אהבו אותו, כל מי שהכיר אותו אהב את הילד הזה. ילד שהפיץ רק אהבה, זה מה שעניין אותו. אהב את המדינה ממש, ציוני בדם".
האב סיפר על העקשנות של אדם לשרת בשירות קרבי משמעותי בחוד החנית של צה"ל: "הוא אמר: 'אני חייב לתרום, ולא רק לתרום, לתרום את המקסימום שאני יכול'. אם זה ללכת למבחנים או מבדקים של שייטת לפני שהוא התגייס, ואם זה אחר כך למטכ"ל. ובסופו של דבר הוא לא התייאש והוא הגיע למגלן. הוא הגיע ליחידת מגלן, יחידת קומנדו. גם שם הוא הלך תמיד בראש. הוא היה גם הנגביסט, תמיד הוא היה בראש. לא עניין אותו להיות, תמיד להיות ראשון".

אימו, מאלי, תיארה את ההבנה העמוקה של אדם לגבי המציאות הביטחונית ואת הבחירה שלו להילחם למרות הכל: "מעבר להיותו באמת ילד של שמחה ואהבה, ובאמת הוא הפיץ אור ומלא חברים, הוא ילד שהבין את גודל השעה, הבין שצריך אותו. והוא לא שש לקרב, הוא לא שמח ללכת.
"הוא לקח בחשבון שאסון כזה יכול להגיע. אבל כמו אדם – עד הסוף. הלך עד הסוף עם החלומות שלו, עם המעשים שלו. אף פעם אין חצי עבודה. הוא באמת באמת אהב את ארץ ישראל. אין מילים לתאר את הכאב. מי שהכיר את אדם מבין על מה אני מדברת, לא תמצאו יותר טוב מהדבר הזה. הכי טוב שהיה".

ההורים שחזרו את התכונות הבולטות של אדם, שהיה מנהיג טבעי המסוגל לסחוף אחריו אנשים, אך בו זמנית רדף אחר השלום והאחווה: "מה שאני אזכור מאדם? אהבה. הילד הזה פשוט היה כולו אהבה. הוא לא היה יכול לחיות עם זה שמישהו כועס עליו, עם איזה ויכוח, אפילו שטותי. הוא תמיד היה הולך ומנסה לפייס. הוא תמיד רק רצה שיהיה שלום באיפה שהוא נמצא, רק שלום. רק שיהיה שלום ושיהיה טוב ושתהיה אווירה טובה".
האם מאלי הוסיפה: "הוא גם דאג לזה. הוא כל הזמן דאג שסביבו יהיה רק טוב, ומחשבות טובות, ומעשים טובים, וחברים טובים. הוא באמת היה אחד הטובים שבהם. חבל מאוד, העולם הזה הפסיד מנהיג גדול. היה בו יכולות של מנהיג, הוא היה סוחב אחריו. הוא היה מאנץ' אמיתי, הגבר שלי. אני אזכור מאדם גם את החיוך, אבל גם את העקשנות, וההתמדה, וההחלטות – שאם הוא עושה, אז הוא עושה. נגזר עליי".

בשלב זה של הריאיון, ביקש האב שי להעביר מסר דחוף וישיר לכלל החברה הישראלית ולצופים בבית, מתוך דברים שאמר לו אדם במהלך חופשה קצרה מהצבא: "אני רוצה להגיד עוד משהו, באמת, משהו לצופים שלכם. הוא היה שנה בצבא. הוא בקושי ראה בית בשנה הראשונה. אני זוכר שאספתי אותו ברכב, ואז הוא אומר לי: 'אבא, תקשיב, אני פותח את הטלפון, אחרי איזה שלושה חודשים שלא פתחתי את הטלפון, ואני רואה את סרטוני הפילוג האלה והסרטוני השנאה האלה'. והוא רצה רק שיהיה רק אהבה בעם הזה. באמת, זה מה שאני רוצה שיזכרו".
בסיום הריאיון, שיתפה אחותו של אדם, צוהר, בקשר המיוחד שנרקם ביניהם ובחלל המר שנפער בחייה עם לכתו: "הוא היה האח הכי טוב שיכולתי לבקש. הוא תמיד היה שם בשבילי, ובעיקר בשלוש שנים האחרונות באמת נהיינו ממש חברים טובים, כי גם אני התבגרתי. הוא היה מקפיץ אותי לבית הספר בבוקר, והיינו מדברים על שטויות.

"הוא כל הזמן שואל אותי: 'צוהר, מתי יהיה חבר? צוהר, מתי חבר?'. והוא ניסה לשדך לי אנשים, הוא פשוט היה מקסים. וכל הילדים בשכבה שלי, עדיין מדברים עליו כל הזמן. בכל מקום שאני הולכת, אומרים לי 'את אחות של צרפתי, את אחות של צרפתי', וזה תמיד בקטע טוב. אף פעם לא שמעתי שמישהו אומר עליו משהו רע, בחיים לא".
