המאבק המבצעי על חוקיות הראיות במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע לנקודת הכרעה דרמטית היום (ראשון), כאשר חקירתו הראשית של אלי לוי הובילה לכניעה טקטית של הפרקליטות ולחשיפת "מגירת הסודות" של רשות ניירות ערך. הסנגוריה הציגה ראיות ישירות לכך שחוקרי הרשות ביצעו "מסע דיג" של חומרי סיקור ותקשורת שבועות ארוכים לפני שניתן לכך אישור משפטי כלשהו.
7+עימות חריף נרשם סביב מתודולוגיית מילות המפתח בחיפושי המחשב שביצעו החוקרים יריב עמיעד ושרה דוידי. התובעת יהודית תירוש קמה וקטעה את הדיון שוב ושוב בטענה כי בחקירה ראשית אסור להציג לעד עדויות של עדים אחרים, דבר שהוביל לקרב צרחות שבמהלכו הטיח בה עו"ד חדד כי היא אינה מסוגלת לשמוע את האמת. תירוש האשימה את חדד בהפעלת "מכונת רעל" ובחוצפה כלפי בית המשפט.
עו"ד ז'ק חן התערב והזכיר לשופטים כי התביעה עצמה הציגה לפילבר ולדליה באום מסמכים ועדויות שהם לא היו צד להם, וכי קיים תקדים ברור בנושא המאפשר לחקור עד המזוהה לחלוטין עם המערכת בשיטות של חקירה נגדית.
7+הלחץ המשפטי עשה את שלו, ובצעד דרמטי הודיעה עו"ד תירוש לפרוטוקול כי התביעה נסוגה מהתנגדותה, כשהיא מבהירה שהיא רוצה להצהיר לפרוטוקול שלמרות עמדתם העקרונית הם לא יתנגדו מכאן ואילך להצגת שאלות שקשורות למה שאמרו עדים אחרים, והיא מאפשרת את החבל שביקשו חבריה להציג בחקירה שהיא לא נגדית. בתגובה, התפוצץ עו"ד חדד לעבר בית המשפט וזעם על החוצפה של התביעה המנהלת תדרוכים נגד השופטים, והטיח בתירוש ששתבייש על כך שכינתה אותו מכונת רעל.
עם שובו של העד אלי לוי לאולם, עבר עו"ד חדד להתקפה ישירה על שיטות החיפוש הדרקוניות של מעבר "מייל אחרי מייל" ללא מסננים. כשחדד קרא לו להסביר מי מייצר את מילות המפתח ומי נתן את ההנחיה החריגה לעבור על הדברים, השיב לוי כי לא זכור לו מנגנון כזה ובתקופתו הוא לא זוכר עיסוק בסוגיה. לוי הוסיף כי הוא לא מכיר הוראה מהסוג הזה ומעולם לא נתן אותה בתיק, והעריך כי אם מישהו נתן אותה, כנראה מדובר בראש הצוות, שכן מרחב שיקול הדעת שלו רחב.
7+מיד לאחר מכן הציג חדד על המסך את הפצצה הראייתית של היום, שהיא תכתובת מייל מ-25 בפברואר 2014 שנתפסה בתיבת המייל של שאול אלוביץ', ובה מעביר זאב רובינשטיין לאילן ישועה בקשה להעלות כתבה ותמונות אופנה של שרה נתניהו עם קנצלרית גרמניה. חדד הוכיח כי המייל הופק על ידי החוקר אריה ז. בתאריך 4 ביולי 2017 – שבועיים לפני תחילת חקירת בזק ובניגוד מוחלט לצו השיפוטי שהוגבל אך ורק לפרשיות התאגידיות 1 ו-2.
לוי הודה בצורה מפורשת כי המייל וחומרי הסיקור אינם קשורים לחקירת בזק בפרשות 1 ו-2, ואישר כי רובינשטיין הוא דמויות זרה לחלוטין לחקירה ואילו אילן ישועה אינו קשור לחשדות בצורה ישירה. כשחדד והשופט ברעם לחצו עליו להסביר את המעורבות שלו וכיצד הגיעו למסמך, השיב לוי כי מיילים מסוג זה הובאו לשולחני, באו אליו ואמרו לו 'תראה את התמונות' ללא שום הסבר מנומק, והמסמך פשוט נשאר אצלו במגירה או על השולחן.
7+כשחדד הקשה ותהה מדוע שמר את המייל ולא גרס אותו אם מדובר בקוריוז, השיב לוי כי הוא לא גרס, ואלו הן העובדות, שכן הדבר תלוי בכמות המצטברת. לוי הודה כי הציג את המיילים למנהלי היחידות, ליועמ"ש וייתכן שגם לפרקליטים. כשחדד תהה למה הראה אותם לליאת בן ארי אם מדובר בקוריוז לא רציני, השיב לוי בציניות ש"אין לו מה לעשות בחיים", אך הסביר לשופט ברעם כי מדובר באירוע חריג מעצם התוכן שלו, וזו הפעם היחידה שזכורה לו שהגיעו אליו עם דברים כאלה, ולכן סוגיית צו החיפוש לא הייתה רלוונטית בעיניו באותו הרגע.
בשלב זה, נאלץ לוי להודות בפני השופט ברעם כי המסמכים הללו לא נשארו סתם במגירה ללא מעש. הוא חשף כי בשלב מאוחר יותר, המהווה תחנה שנייה בזמן, ולאחר שנחשף לחקירת פילבר ולדברים נוספים, הוא פעל לקידום בקשה להרחבת חקירה וביצע ריכוז חומרים.
7+לוי הודה על הדוכן כי במסגרת זו הוא ביקש, או שחוקר אחר ביקש, למצוא את הכתבות בארכיון "וואלה" כדי להצביע על כך שהיה פרסום בפועל, מתוך הבנה שאם לא היה פרסום יש חולשה בבקשה להרחבת החקירה. הודאה זו הוכיחה כי המיילים שנדוגו במקור בניגוד לצו שימשו כבסיס הראייתית הראשי שפתח בפועל את תיק 4000.
עדות זו מספקת פגיעה אנושה וישירה בליבת התקינות המוסדית של חקירת תיק 4000, ומעניק להגנה את אחד מנכסיה הראייתיים הגדולים ביותר מתחילת המשפט. בעולם המשפט הפלילי, צו חיפוש אינו רישיון פתוח ל"מסע דיג"; חוקר שמקבל אישור משופט לחפש חומרים בנושא דוחות כספיים של חברה תאגידית – פרשות 1 ו-2 – אינו רשאי לקחת, לסמן ולשמור מסמכים העוסקים בסיקור תקשורתי, פוליטיקה ותמונות של אשת ראש הממשלה.
7+הודעתו של ראש מחלקת החקירות כי החומרים הללו נדוגו והופקו ב-4 ביולי 2017 – שבועות לפני פתיחת התיק הרשמי –-מוכיחה כי רשות ניירות ערך פעלה לכאורה בחריגה בוטה ומודעת מהסמכות שניתנה לה על ידי בית המשפט.
המשמעות הטקטית של הגרסאות המתפתלות של אלי לוי היא קריטית. הניסיון להציג את החומרים הלא-חוקיים בתור "קוריוז" שנזרק למגירה כי "לא הגיע יום הגריסה", קרס לחלוטין ברגע שלוי הודה כי מיהר להציג את המיילים הללו לפרקליטת המחוז ליאת בן ארי.
7+הסתירה הלוגית הזו משרתת בצורה מושלמת את תזת ההגנה: לא היה מדובר בקוריוז אלא במידע שנשמר בכוונת מכוון ב"מגירה סודית", והפך בהמשך לגרעין הראייתי שממנו נבנתה הבקשה להרחבת החקירה. מדובר במנגנון של "פרי העץ המורעל" – אם המקור הראשוני שהוביל לפתיחת תיק 4000 הופק בניגוד לחוק ותוך חריגה מצו שיפוטי, ההגנה תוכל לדרוש בסיכומיה את פסילת התיק כולו.
