באוקראינה מציגים את הסיבה המרכזית לשחיקה הדרמטית של צבא פוטין, כאשר האסטרטגיה הלאומית החדשה של קייב, השואפת לפגוע ב-35,000 חיילים רוסים מדי חודש כדי לכפות על הקרמלין גיוס לא פופולרי מהערים הגדולות, נשענת כעת על פיתוח תעשייתי מואץ של רובוטי קרקע, המחליפים את הלוחמים התשושים שחלקם בילו כמעט שנה ברציפות בתוך חפירות קדמיות, כך דווח היום (ראשון) ב-CNN.

החישוב המתמטי של היחידות הלוחמות באוקראינה, דוגמת יחידת הלוחמה האלקטרונית והרובוטיקה "NC13" של חטיבת ההסתערות השלישית, הוא פשוט: לאורך 164 תקיפות שונות, חישבו המפקדים כי כדי להשיג את אותו האפקט המבצעי של התוקפים הרובוטיים, הם היו נדרשים לשלוח אל האש 2,300 לוחמים בשר ודם.
על פי ניסיון העבר בקרבות עקובים מדם כמו באחמוט ואבדייבקה, היחידה הייתה צפויה לאבד כמחצית מאנשיה – בהרוגים או בפצועים – SCR שאומר שהמכונות המקרטעות על המסך הצילו באופן ישיר את חייהם של כאלף לוחמים אוקראינים.

סגן מפקד היחידה, המכונה "באר", שלחם בעבר בקרבות עירוניים אכזריים בדונבאס, מתקשה לעכל את המציאות החדשה: "לא יכולתי אפילו לדמיין דבר כזה אז. אבל אני מבין שאם ציוד כזה היה זמין בזמנו עוד חברים שלי היו שורדים כיום".
מפקד היחידה, מיקולה "מקאר" זינקביץ', מוסיף בנימה מפוכחת ונוסטלגית: "אז, המלחמה הייתה איכשהו יותר, בוא נגיד, גברית. המיומנויות שלך הן שקבעו שם – כמה טוב התאמנת, כמה ממושמע היית וכן הלאה. עכשיו, הטכנולוגיה מחליטה הכל. אין דרך חזרה".

אחד הכלים המרכזיים שזורעים אימה בקרב הכוחות הרוסיים הוא רובוט בעל ארבעה גלגלים הנושא מטען נפץ אדיר. מחקירות של שבויי מלחמה רוסים עולה כי הם מכנים את המכונות הללו בשם "מוות שקט", שכן המנוע החשמלי שלהן מאפשר להן להתקרב בחשאי, והרוסים מסוגלים לשמוע אותן רק כשהן מגיעות למרחק של כ-10 מטרים בלבד – עמוק בתוך טווח הפיצוץ הקטלני.
במקביל, צוותים אחרים בשטח מפעילים רובוטים מבוססי זחלי טנקים, עליהם מותקנים מקלעי בראונינג כבדים ומערך מצלמות רחב. המכונות הללו מסוגלות להסתתר בצמחייה במשך ימים ללא צורך במים, מזון או מנוחה, וממטירות אש קטלנית של 400 כדורים לפני שהן חוזרות לבסיס לצורך התחמשות, מה שמייצר פאניקה מוחלטת בקרב האויב.

לצד הרובוטים ההתקפיים, האוטומציה האוקראינית התרחבה במהירות גם למשימות לוגיסטיות מסוכנות, כמו חילוץ פצועים ואספקת תחמושת, מזון ומים לעמדות מנותקות. תחת איום מתמיד של כטב"מים רוסיים, הרובוטים הלוגיסטיים מועמסים בחשאי בתוך חוות מרוחקות, ויוצאים באופן עצמאי למסעות הנדסיים מורכבים של 10 שעות לעבר קו החזית, כשהם מנווטים לעיתים ללא קליטת GPS באמצעות מפות שצולמו מראש.
הפיכתה של החזית האוקראינית למגרש משחקים של מכונות אוטונומיות ולוחמי מקלדת היא תולדה ישירה של אילוץ קיומי חריף. בניגוד לרוסיה, המחזיקה במאגר אנושי נרחב ויכולת לגייס מאות אלפי חיילים משכבות חלשות ומהפריפריה, אוקראינה סובלת מדלדול דמוגרפי קשה לאחר ארבע שנות פלישה והרס. הצורך לשמור על חיי אדם הפך לחשוב יותר מכל הישג טריטוריאלי, והאימוץ המהיר של רחפנים וטכנולוגיית IT אזרחית שהוסבה לצבאית הוא שהציל את המדינה מקריסה מוחלטת.

המעבר לרובוטיקה מהווה שינוי משוואת השחיקה. בעוד שרוסיה משלמת במחיר דמים כבד של עשרות אלפי נפגעים בחודש כדי להתקדם מטרים ספורים, אוקראינה מצליחה לבלום את ההסתערויות ולפגוע בקווי האויב באמצעות חומרה ותוכנה. עם זאת, המפקדים מודעים היטב לכך שהיתרון הטכנולוגי הנוכחי הוא שביר. המלחמה הזו הפכה למרוץ חימוש אלקטרוני מהיר, והמנצח יהיה זה שיצליח להתאים את התוכנה שלו, לעקוף את מערכות הלוחמה האלקטרונית של היריב, ולפתח מוחות דיגיטליים מהירים יותר בשדה הקרב המנוכר של המאה ה-21.
