המעברים הגבוליים והשותפה האסטרטגית איראן, בעלת גבולות יבשתיים ארוכים ומגוונים, משתמשת בהם זה שנים רבות כנתיב מרכזי להברחות של נשק, סחורות, דלק ומוצרים תעשייתיים- בעיקר כדי להתחמק מסנקציות בינלאומיות כבדות.
4+ההברחות היבשתיות הללו מהוות חלק מרכזי באסטרטגיית "כלכלת ההתנגדות" של טהרן, ומאפשרות לה להעביר תמיכה צבאית לפרוקסיז שלה (כמו חיזבאללה בלבנון, מיליציות בעיראק ובסוריה) ולייבא מוצרים חיוניים תוך עקיפת פיקוח ימי או אווירי.
הגבולות היבשתיים של איראן – מפה גיאוגרפית של ההברחות
לאיראן גבול יבשתי כולל של כ-5,894 ק"מ עם שבע מדינות שכנות. האורכים המדויקים (לפי נתוני CIA וויקיפדיה):
• עיראק: 1,599 ק"מ
• טורקמניסטן: 1,148 ק"מ
• אפגניסטן: 921 ק"מ
• פקיסטן: 909 ק"מ
• אזרבייג'ן: 689 ק"מ
• טורקיה: 534 ק"מ
• ארמניה: 44 ק"מ
4+הגבול הארוך ביותר, עם עיראק, הוא גם זה שמאפשר את שיתוף הפעולה ההדוק ביותר עם איראן בהברחות. שתי המדינות חולקות קשרים פוליטיים, דתיים (שיעים) וכלכליים עמוקים, ומיליציות פרו-איראניות (כמו ארגון בדר, עסאיב אהל אל-חק) שולטות בחלק ניכר מהמעברים. זה הופך את עיראק ל"שותפה" האסטרטגית המרכזית בהברחות היבשתיות של איראן.
המעברים היבשתיים העיקריים והשימוש בהם להברחות
איראן מפעילה עשרות מעברי גבול רשמיים ובלתי רשמיים. הנה הבולטים שבהם, עם דגש על פעילות ההברחות:
1. עם עיראק (הנתיב המרכזי)
זרבטייה-מנדלי (Zerbatiyah-Mandali) ושלאמצ'ה (Shalamcheh) – נשלטים בחלקם על ידי מיליציות פרו-איראניות. כאן עוברים נשק, תחמושת ומוצרים תעשייתיים ל"גשר היבשתי" לעבר סוריה ולבנון. פרוויז ח'אן (Parviz Khan) ופיראנשהר-חאג'י עומראן (Piranshahr-Haji Omran) – באזור הכורדי.
4+מפלגת האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן (-PUK), המובלת על ידי משפחת טאלבאני בהנהגת באפל טאלבאני. הם מובילים סחורות (סיגריות, אלקטרוניקה, בגדים) ודלק זול מאיראן לעיראק, או להפך.
ההברחות כוללות גם דולרים אמריקאים (דרך חברות כיסוי) ומוצרים לא-נפטיים איראניים שמיוצאים לעיראק כשוק "רשמי" אך חלקם מוברחים. האיראנים מעבירים כספים לעיראק שיש לה שגרירות בלבנון. באמצעות מזוודות דיפלומטיות העיראקים מעבירים את הכספים שמקבלים מאיראן לאנשי חיזבאללה.
2. עם טורקיה
מעבר גורבולאק-באזרגאן (Gurbulak-Bazargan) – העמוס ביותר. משמש להברחת סחורות לצורך עקיפת סנקציות ולמעבר סמים מאפגניסטן דרך איראן לאירופה.
4+3. עם אפגניסטן
איסלאם קלה-טייבאד (Islam Qala-Taybad) – נתיב מרכזי להברחת אופיום והרואין מאפגניסטן (איראן לוחמת בסמים הנכנסים, אך משתמשת בגבול להברחות שלה).
4. עם פקיסטן
מעברים שקטים יותר, אך משמשים לאחרונה (2026) כנתיב חלופי לייבוא סחורות עקב בעיות במיצר הורמוז.
5. עם טורקמניסטן
סראחס-סראחס (Sarakhs) – משמש להברחות דלק וסחורות.
6. עם ארמניה ואזרבייג'ן
נורדוז-אגארק (Nordooz-Agarak) ואסטרה-אסטרה (Astara) – נתיבים צפוניים שמשמשים לייבוא סחורות ולהברחות קטנות יותר.
למרות מאמצים משותפים "למלחמה בהברחות", הרשתות הכורדיות והמיליציוניות ממשיכות לפעול, והגבול נותר נקבובי. זה מאפשר לאיראן להמשיך בפעילותה גם בתקופות של לחץ בינלאומי גבוה.בסופו של דבר, ההברחות היבשתיות של איראן – ובמיוחד דרך הגבול הארוך עם עיראק – הן לא רק עניין כלכלי, אלא כלי אסטרטגי מרכזי בשמירה על השפעתה האזורית. כל עוד הסנקציות קיימות, הגבולות היבשתיים ימשיכו לשמש כ"ערוצי אוורור" חיוניים למשטר בטהרן.
