בשבועות האחרונים של הכנסת, על רקע התכנסות ועדת הכנסת לקדם את חוק הפיזור כבר ביום שני הקרוב, הולכים ומתחדדים ההבדלים גם בתוך הקואליציה, ההומוגנית והיציבה שהחזיקה למרות המהמורות העצומות שנקרו בדרכה, עד לימיה האחרונים, כחלק מההיערכות הטבעית למערכת הבחירות. גפני יוצא נגד סמוטריץ', שמבהיר שלא יצביע עם החרדים על חוק המעונות, ש"ס יוצאת בקמפיין למען לומדי התורה, שבתוך כל אלה מודיע בן גביר שהוא שוקל להציב ברשימתו הבאה מועמד חרדי במקום ריאלי. מה שנראה כקרבות בתוך הנגמ"ש עשוי להתגלות כטנק שיוביל את מחנה הימין לניצחון, כשכל מפלגה פונה לציבור שלה, לפעמים תוך השמצות נגד חברותיה, במשימת דרבון המצביעים למקסום קולות, שבאחריתה- חיבור מחדש לקואליציית ימין נוספת, במידה שמשימתם תצלח כמובן.
3+באחרונה ספגה מפלגת הציונות הדתית אש וגופרית מתוך הבית על "כניעתה" של המפלגה שבניה משרתים במספרים מרשימים, לגחמות החרדים בתמיכה בחוק הגיוס. סמוטריץ' מעולם לא עמד במבחן בנושא כיוון שהחוק לא הובא כלל להצבעה, כנראה גם לא יבוא, אבל הנזק כבר נעשה. מה יותר טוב למפלגתו כעת מאשר מתקפה בריאה של גפני עליו ועל חבריו בכך שהפנו עורף לציבור החרדי בהצבעה על המעונות. במחי ביקורת אחת ניקה גפני במו ידיו את סמוטריץ' מהאשמה החמורה של חבירה לחרדים כשהציב את דגל התורה מולו ומול בוחריו המשרתים.
3+וכן להיפך. האקלים בו נדרשות המפלגות החרדיות להוביל את צאן מרעיתם לבחירות נוקשה עד בלתי אפשרי. במשך כמעט 4 שנים לא הצליחו ש"ס ויהדות התורה לקדם את מה שהפך לציפור הנפש של העולם החרדי, מעמדם של לומדי התורה, כשהאמון שיצליחו בפעם הבאה מתחת לאדמה והרדיפה נגד בני הישיבות רק בעיצומה. מה טוב יותר לגפני, גולדקנופף, דרעי וחבריהם מאשר להאשים את שותפיהם, בציונות הדתית ובליכוד, בטרפוד הניסיונות להציל את הישיבות מקריסה, הסדרת מעמדם של בני התורה ופיזור רמזים עבים על כך שכלל לא בטוח שילכו עם אותה חבורה בפעם הבאה.
בעוד שבשמאל קרבות דומים מתנהלים בעיקר בקרבות על ההנהגה, עם לא פחות משלושה שמתמודדים על תפקיד מועמד הגוש לראשות הממשלה, בימין התמונה ברורה לכל והמלחמות שנפתחו עכשיו, ורק יחמירו בהמשך, נועדו בעיקר להביא קהל רדום ויגע שעשוי ביום הבוחר פשוט להישאר בבית. למרות שהמריבות שפרצו ברגע אחד היום הגיעו באופן טבעי, לו היה אסטרטג בחירות אחד משותף לכולם לא יכול היה לחשוב על תסריט טוב יותר שייטיב עם כולם.
3+אחרי קרוב ל-4 שנות שלטון המשימה המרכזית העומדת בפני מפלגות הקואליציה היא להעיר את הישנים ולהקיץ את הנרדמים. אין כמעט קהל חדש שצריך להביא או מסעות שכנוע בצדקת הדרך שצריך להוביל. בשמאל, שהתייבש בשנים האחרונות באופוזיציה וראה בעיניים כלות את מאחזיו השלטוניים אובדים בזה אחר זה, אין צורך בקמפיין כזה. הם כבר יבואו מעצמם ובהמוניהם. אצלם הבעיה היא אחרת- אין להם מספיק בוחרים כדי להעמיד קואליציה יציבה בלי סיוע חיצוני של מפלגות ערביות או, להבדיל, חרדיות. לכן הם פועלים לטשטש את החלוקה הגושית, הולכים על קמפיינים צדדיים אבל אגרסיביים של "ברית משרתים" ממוצאת, ובעיקר עוסקים בקרבות פנימיים. השאלה הפתוחה שנשאלת, ותוכרע ביום הבחירות, היא איזה קמפיין יביא את הניצחון. תעמולת זליגת הקולות מתומכי הקואליציה לאופוזיציה של השמאל. או קמפיין ההלחצה וההמרצה מימין. מה שעגום בכל הסיפור הוא שאין פה אף גרם של אידיאולוגיה או ערכים. רק ציניות והרבה פוליטיקה.
