הלווייתו של סמל נהוראי לייזר ז"ל, בן 19, שנפל אמש בקרב בדרום לבנון, התקיימה לפני זמן קצר (שני) בבית העלמין. בני משפחתו, חבריו, חיילים ואלפי תושבים ליוו אותו והצדיעו לו בדרכו האחרונה. אימו, רותם לייזר, ספדה לו בכאב: "ילד מוביל, ילד מנהיג שסוחף אחריו. אני אשמה בהכל – חינכתי אותך לטוב ביותר".

עוד הוסיפה בכאב: "ילד בן 19 שאמא צריכה לקבור אותו – איפה זה נשמע? שלחתי אותך בריא ושלם והחזירו אותך בארון. איך אפשר לקבור אותך? איפה החיוך?".
בדבריה תיארה את דמותו ואת הקשר המיוחד עמו: "אתה בא ומפתיע אותי בימי הולדת. בפעם האחרונה אמרת לי 'אמא אני לא יכול לצאת, אני בלבנון', אבל עבדת עליי – עשית הכל להגיע, יצאת בארבע לפנות בוקר ושימחת אותי. כל החברים שלך פה יחד איתך. גם כשאתה לא בבית הם באים לבקר אותנו בימי שישי ושואלים אם תצא בשבת. עכשיו אתה לא תחזור הביתה, מאיפה יהיו לי כוחות?".

עוד הוסיפה: "יש לי פה את אבא, מאי ורואי ואפילו ויסקי הכלב שכל כך קשור אלייך. הוא עצוב ולא מבין מה קורה בבית. גם אני הרגשתי. ידעתי שעומד לקרות לך משהו וגם אתה ידעת. למה נכנסת, למה? אלוהים תן לי כוחות. אני מבטיחה שבכל מקום ישמעו עליך. אף אחד לא ישכח את הבן שלי עם העיניים המיוחדות".

סמל נהוראי לייזר בן 19 מאילת נפל בקרב בדרום לבנון
האם פנתה גם לחבריו ליחידה: "לכל החברים שלו בהנדסה קרבית – תשמרו על עצמכם, בבקשה תחזרו הביתה לשלום. אלוהים תן לי כוחות כי נגמרו לי".

חברתו של נהוראי, תבל מיטלמן, ספדה לו גם היא: "נהוראי הוא הבנאדם עם הלב הכי גדול. העיניים שלו אומרות שהוא הבנאדם הכי טוב בעולם. רשמתי לו שהוא הגבר הכי טוב, שאוהב ללא תנאי את כולם. אני לא מאמינה שהוא פה בארון, פחדתי להסתכל עליו. הוא היה אמור לצאת בחמישי".
עוד הוסיפה: "אני לא יכולה להסתדר בלעדיו. אני לוחמת במג"ב והייתי בכפר, וכשחזרתי שלחתי לו הודעה שהשיחה האחרונה איתו הייתה לי קצרה. לא יהיה מי שיחבק אותי כמו נהוראי. הוא היה מביא לי נשיקה במצח – זה הדבר שהכי אהבתי".

לסיום שיתפה בכאב: "גם אני הרגשתי שיקרה לו משהו. תמיד העפתי את המחשבה, אבל בפנים ידעתי – וגם הוא עצמו ידע. תכננתי ללכת לסבא וסבתא שלו שגרים בפרדס חנה, אני אסע לבד. אמרתי לו שנשתחרר ונעבור לגור ביחד, אתחיל לשמור איתו שבת. הוא שמח ואמר כן".
אחיו הגדול של נהוראי ז"ל אמר בדמעות: "אחי הקטן, אחי היקר. את האמת אני לא יודע איך להמשיך ומה להגיד. איך זה הגיוני? אני רוצה להאמין שזה חלום. כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהב אותך וכמה היית הכח שלנו ושלי במיוחד. היית החבר הכי טוב שלי ושל מאי.

"אתה החיים שלנו. אף פעם לא רציתי להיות האח הקטן והפכת אותי להיות עכשיו האח הקטן. נהוראי לפני כמה זמן עלינו ביחד לצפון, צחקנו כל הדרך עד שבכינו. היום נשארתי בלי צחוק רק עם בכי. אופטימיות אני מתקשה למצוא. אתמול הייתה לי השיחה האחרונה איתך. הייתי במצב רוח לא טוב. לילה טוב אחי, מקווה שתבוא לי בחלומות".
