המשך חקירתו הנגדית של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק 2000 סיפק היום (שני) דרמה משפטית יוצאת דופן, כאשר צוות ההגנה חשף את מה שהוא מכנה שיטות חקירה מטעות של המשטרה והוביל לפסילת קווי חקירה של התביעה, לצד הצהרות דרמטיות במיוחד של נתניהו על יחסי הכוחות האמיתיים מאחורי הקלעים של הקואליציה בשנת 2014.

העימות המרכזי באולם התפרץ סביב ניסיונו של התובע, יונתן תדמור, לבסס טענה לפיה נתניהו ומוזס נפגשו במוצאי שבת, ה-1 בנובמבר 2014, ותיאמו ביניהם כי הממשלה תעניק חופש הצבעה לחברי הקואליציה בנוגע לחוק "ישראל היום". תדמור הציג תמלילי חקירה של נוני מוזס משנת 2018, שבהם אמר כי הבין שנתניהו יפעל למען חופש הצבעה.
סנגוריו של נתניהו קטעו את קו החקירה והוכיחו מתוך הפרוטוקולים כי האמירות של מוזס הושגו באמצעים פסולים. עו"ד קליימן הראה כי החוקר הציג למוזס עובדה שגויה לחלוטין, כאילו הנהלת הקואליציה לא קיבלה החלטה על חופש הצבעה ב-27 באוקטובר, על אף שהחלטה כזו אכן התקבלה באופן רשמי וסופי במציאות. מוזס, שציין מפורשות בחקירתו כי אינו זוכר את הפרטים והוא מנסה לשחזר, הוטעה על ידי החוקרים והחל לספק השערות וספקולציות המבוססות על המצג הכוזב.

"מוזס נתן תשובה שמתבססת על מצב שגוי שהציג החוקר", תקף עו"ד קליימן באולם. "אי אפשר להציג לעד שזה מה שהציג מוזס לאחר שהטעו אותו. אנחנו לא נשאיר פה השערות". השופטים קיבלו את הטיעון, והשופטת רבקה פרידמן-פלדמן הבהירה כי ברור לחלוטין מהמסמכים שמוזס לא זכר דבר וכי מדובר בהסתייגויות מהותיות המערערות את משקל הראיה.
כשנתניהו התבקש להגיב לגרסה זו, הוא שלל לחלוטין את תזת התיאום וסיפק תיאור בוטה וחסר תקדים של הלחץ שהופעל עליו מתוך הקואליציה שלו עצמו על ידי יו"ר הקואליציה דאז, זאב אלקין: "לא היה לי שום תיאום עם מוזס. אלקין בא אליי עם זה וכפה את זה עליי, אנס אותי על המעשה הזה. הוא אמר לי: 'תשמע, אין לך ברירה, אין לך שליטה בקואליציה. תנסה לכפות משמעת קואליציונית ותפסיד'. זה מאוד כאב לי, יש פה הודעה שאיבדתי שליטה על הקואליציה. חרקתי שן, יכול להיות שגידפתי קצת, ואפשרתי לו ללכת לנתיב הזה".

נתניהו ניצל את הבמה כדי לתקוף בחריפות את הפרקליטות על העמדתו לדין, תוך שהוא מצביע על פוליטיקאים אחרים שלטענתו שיתפו פעולה עם מוזס באופן מלא ולא הועמדו לדין: "אני התנגדתי לחוק הזה מהתחלה, בכל דרך ניסיתי לרכך ולעכב אותו, ניסיתי שימכרו את העיתון בכל דרך.
"בעוד שאחרים שהלכו והתמסרו ועשו עסקאות ישירות עם מוזס, רבים שהוא הביא אותם באמצעות סיקור חיובי, הם לא באים הנה כשיש דברים ברורים וראיות מוצקות על אותה אווירה פיקטיבית – אבל אותי מביאים כשפעלתי בדיוק הפוך. זה אבסורד, הכל הפוך. מה אכפת לי אם יכתבו עליי טוב או רע? אני רוצה להציל את הדמוקרטיה הישראלית".

הדיון הגיע לנקודת פיצוץ נוספת כאשר התובע תדמור ניסה לטעון כי המוטיבציה של נתניהו לקדם חופש הצבעה הייתה הרצון לשמור על קשר טוב עם מוזס, "להעביר את החוק באוויר" ולעשות התאמות כדי ששלדון אדלסון לא יכעס, ובתמורה לקבל "עיתונות אוהדת".
עו"ד נועה מילשטיין קמה ממקומה, הורתה לנתניהו לא לענות, והוכיחה בפני השופטים כי התביעה מבצעת מניפולציה בזמנים ומציגה לראש הממשלה חצי אמת. מילשטיין חשפה כי הציטוטים והתמלילים שתדמור מייחס לפגישה מה-1 בנובמבר לקוחים בכלל מתקופה מאוחרת ודרמטית בהרבה – השלב שבו נתניהו כבר פיטר את השרים ציפי לבני ויאיר לפיד ופירק את הממשלה.

"הערבוב הזה בין הדברים מציג לראש הממשלה הצגה מטעה", האשימה עו"ד מילשטיין בחריפות. "זו שיחה על פיטורי לבני ולפיד. גם לי בקושי לוקח זמן להבין, אז איך הוא יכול להבין שזה נאמר בהקשר אחר?". יחד עם זאת, השופטים הורו לראש הממשלה לענות: "המוטיבציה הייתה לבלום את החוק וכל מה שיכולנו לעשות פעולת עיכוב שאין לה עיכוב, לא כדי להעביר את החוק אלא משום שאין לנו כוח לבלום את החוק. אם יכולתי לקחת את החוק הזה ולזרוק אותו לפח, הייתי עושה את זה".
