רעידת האדמה המדינית שפקדה את איראן בעקבות חיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי ב-28 בפברואר האחרון, חושפת פער עמוק בין תמונת המנהיגות הרשמית לבין מוקדי הכוח המעשיים בתוך המשטר. בעוד שבנו, מוג'תבא חמינאי, ירש את התפקיד באופן רשמי, מומחים ואנליסטים מערביים מבהירים כי הדרג המדיני בטהרן מנוהל הלכה למעשה על ידי חונטה צבאית חשוכה ופרנואידית של גנרלים מזדקנים ממשמרות המהפכה המנהלים את המערכה מתוך מקומות מסתור חסויים מחשש שיחוסלו גם הם, כך דווח היום (חמישי) ב"ניו יורק טיימס".
5+עלייתו של מוג'תבא חמינאי לתפקיד המנהיג העליון הציבה אותו בנעליו הגדולות של אביו, שניהל את המדינה במשך 37 שנים בריכוזיות מוחלטת. אולם, מומחים לביטחון לאומי מדגישים כי בניגוד לעבר, תהליך קבלת ההחלטות הנוכחי בטהרן אינו תלוי באדם אחד אלא ברשת חברתית וצבאית הדוקה המכונה "אחוות לוחמים". קבוצה זו מורכבת ממפקדים שהועלו לדרגות גנרלים עוד בשנות ה-20 לחייהם במהלך מלחמת איראן-עיראק הקשה ביו השנים 1980–1988, אירוע מכונן שעיצב את תפיסת עולמם לפיה על איראן לפעול לבדה ובכל מחיר מול המערב.
הפרופסור למדעי המדינה ומומחה למשמרות המהפכה, סעיד גולקאר מאוניברסיטת טנסי, הסביר את הדינמיקה הפנימית של אותה חונטה ביטחונית: "במהלך קרוב ל-40 שנה, אחוות המודיעין הזו השתלטה תחילה על משמרות המהפכה, וכעת היא הפכה לאחווה שמנהלת את המדינה כולה.
5+"יש להם מידע מודיעיני עצום, הם מכירים כל פרט על האופן שבו המערכת עובדת, על האופוזיציה, על הרפורמיסטים ואפילו על חבריהם השמרנים. הם עוקבים, שולטים ומדליפים זה על זה. בגלל הדומיננטיות המוחלטת שלהם בעולם המודיעין, הם הפכו בהדרגה לריבונים הכמעט בלעדיים בכל היבט פוליטי באיראן".
אחד האנשים המרכזיים המהווים גשר בין הדרג הצבאי לפוליטי הוא מוחמד באקר קאליבאף, יו"ר הפרלמנט האיראני מאז 2020, ששימש בעבר כמפקד חיל האוויר של המשמרות, ראש המשטרה הלאומית וראש עיריית טהרן. קאליבאף, שבעבר התגאה בכך שרכב על אופנוע כאחרון המיליציאנים כדי להכות מפגינים במקלות במהלך מהומות 1999, נחשב לדמות פרגמטית יחסית שניהלה לאחרונה שיחות פוליטיות ישירות עם נציגי ארצות הברית בפקיסטן, מה שמעורר חשד בקרב מתחריו בטהרן כי הוא שואף להשיג עסקת שלום שתהפוך אותו לאיש החזק במדינה.
5+במקביל, המערכת הביטחונית עברה הידוק שורות משמעותי במרץ האחרון, עם מינויו של הגנרל הקיצוני מוחמד באקר זולקאדר למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, במקומו של עלי לאריג'אני שחוסל. תפקידו של זולקאדר הוא לסנכרן בין הזרועות הפוליטיות, הצבאיות, המשפטיות והביטחוניות של המשטר כדי להבטיח עבודה משותפת ואחידה בזמן המלחמה, ולמנוע מרידות פנימיות בקרב האוכלוסייה המקומית המצויה תחת מתח רב.
הקשרים האישיים בין חברי החונטה לבין המנהיג העליון החדש, מוג'תבא חמינאי, נרקמו במשך שנים ארוכות שבהן ניהל הבן את לשכתו החשאית של אביו בטהרן. הדבר מאפשר להם לנהל את המדינה מאחורי הקלעים תוך שימוש בשמו של מוג'תבא כדי לשמר את הלגיטימיות הדתית של שלטון האייתוללות, בשעה שהם עצמם נמנעים מהופעות פומביות ומסתתרים בבונקרים תת-קרקעיים מבוצרים מחשש שחוליות החיסול של המודיעין המערבי יאתרו את מיקומם.
5+בתחילה, המשטר באיראן הוקם ב-1979 כתיאוקרטיה – שלטון של אנשי דת מוסלמים שיעים המונעים מאידיאולוגיה רוחנית ומשיחית. משמרות המהפכה הוקמו במקור רק כגוף חמוש שתפקידו להגן פיזית על אנשי הדת הללו מפני הפיכות צבאיות.
השינוי המבני שנחשף כעת מציג שתי משמעויות אסטרטגיות עמוקות: קריסת הדרג הדתי והפיכת איראן לדיקטטורה צבאית – המשמעות בפועל היא שמוג'תבא חמינאי אינו מחזיק בכוח המוחלט שהיה לאביו. הוא משמש בעיקר כ"בובה על חוט" או כסמל דתי רשמי, בעוד שהחונטה הצבאית של משמרות המהפכה מחזיקה בשליטה המלאה על התקציבים, הנשק וההחלטות הביטחוניות.
5+איראן הפכה בפועל מרפובליקה אסלאמית המונהגת על ידי "אנשי רוח" דתיים, למשטר צבאי שמרני ואפל המנוהל על ידי חבורת גנרלים קשישים, פרנואידים ואלימים, שכל מטרתם היא הישרדות פיזית ושמירה על נכסיהם הכלכליים.
ההסבר החסוי לחסינות המשטר מפני קריסה מצוי במבנה המבוזר שיצר הגנרל ג'עפרי והרקע המשותף של הגנרלים ממלחמת איראן-עיראק מסבירים מדוע המכות הצבאיות הקשות של ישראל וארה"ב לא שיתקו את טהרן. מכיוון שמדובר ב"חבורת אחים" המנהלת רשתות מודיעין פנימיות שמרגלות ומפקחות גם זו על זו, אין להם מרכז עצבים יחיד שניתן לחסל כדי למוטט את המערכת.
