דברים מצמררים שנכתבו לפני שנים וקיבלו משמעות טראגית. רואי, אלמנתו של רס"ן במיל' איתמר ספיר ז"ל, שנפל בקרב בדרום לבנון, הקריאה היום (רביעי) בהלוויתו מכתב שכתב לה זמן רב לפני פרוץ המלחמה. במכתב, שנדמה כאילו נכתב כנבואה, תיאר ספיר את תחושותיו לאחר שישוב מ"מלחמת הצפון הראשונה", מלחמה שלבסוף גבתה את חייו.
2+במכתבו כתב איתמר ז"ל: "יבוא יום שאני אוריד את הנעליים האלה. זה כנראה כבר לא יהיה פה, זה יהיה בבית שלנו. אבל זה לא יהיה סתם להוריד נעליים. אני אחזור ממלחמת הצפון הראשונה". הוא הוסיף ותיאר את המחשבות שיעברו בראשו: "אני כנראה אנצור בתוכי מחשבות על חברים שאינם, על לוחמים ומפקדים שהכרתי וכבר אינם. אני אחשוב איך כבר בחייהם היו סימנים מקדימים למסירות הנפש שלהם. איך נפלו הטובים שבטובים".
ספיר ז"ל המשיך והדגיש את המשמעות ההיסטורית של השירות הצבאי וההגנה על המולדת. "אני אחשוב על איזה מדהים זה שלחמתי בצבא הישראלי אחרי גלות ארוכה כל כך. אני אחשוב על המדינה המיוחדת שיש לנו", כתב. "המתים שלנו הם לא סיפור מהעבר, הם הסיבה לחיים שלנו היום… וכשאני אוריד את הנעליים אחרי המלחמה, אז אולי אצליח להבין קצת יותר מה צריך לעשות בשביל להיות כמוהם, בשביל להיות ראוי לעקידה שלהם".
2+רס"ן איתמר ספיר ז"ל, בן 27 מהיישוב עלי שבבנימין, שירת כמפקד פלגה ביחידת מגלן. הוא גדל בבנימין ולמד בישיבת נווה שמואל. ספיר נהרג בקרב בדרום לבנון והותיר אחריו את רעייתו רואי ותינוק בן שנה וחצי. יהי זכרו ברוך.
