הבחירות לכנסת ייערכו במועד מוסכם מראש שייקבע רק בהמשך, בין החודשים ספטמבר-אוקטובר. רה"מ נתניהו מעדיף את סוף אוקטובר, בעוד החרדים מעדיפים את ספטמבר. בכל מקרה, על הקווים מתחממים כמה שחקנים מימין ומהמרכז: להלן סקירה של שניים מהם – משה פייגלין ויוסף חדאד.
2+נציין כי שחקן משמעותי נוסף הוא עופר וינטר, שבינתיים מנהל את ההצטרפות האפשרית שלו למערכת הפוליטית בעצלתיים.
משה פייגלין
אחד הגורמים הפוליטיים המרכזים שיחזרו לזירה הפוליטית בוודאות הוא יו"ר מפלגת זהות משה פייגלין. את מפלגתו הקים אי שם בשנת 2014-2015 ומאז לקח חלק פעיל בכמה מערכות בחירות. באחת מהן הסקרים צפו לו עתיד מזהיר של לפחות 7 מנדטים, אך "ריאיון כפות הרגליים" הידוע לשמצה חיסל את מפלגתו שביום הבחירות התרסקה אל מתחת לאחוז החסימה.
מה המשנה האידיאולוגית שלו?
- שבירת קונספציית אוסלו: פייגלין טוען כי מאז 1996, הימין (ובעיקר נתניהו) אימץ למעשה את תפיסת השמאל. הוא שואף להציב מסגרת גאופוליטית חדשה שאינה מובילה למדינה פלשתינית.
- ניצחון מוחלט במלחמה: הגדרת הניצחון שלו מורכבת משלושה שלבים: כיבוש, גירוש והתיישבות. הוא מתנגד נחרצות לסיוע הומניטרי לאויב בזמן מלחמה ("לסגור את הברז") וטוען כי מלחמה צריכה להיות מוכרעת במהירות ובנחישות ללא התחשבות בלחץ בינלאומי.
- זהות ומשיחיות: פייגלין מגדיר את עצמו כמשיחי גאה. הוא מאמין שהצדק המוסרי של מדינת ישראל נובע מהחלום ההיסטורי שלה – כולל בניית בית המקדש. לשיטתו, ויתור על החלום הזה מוביל לאובדן הצדק והופך את מנהיגי ישראל ל"פושעים" בעיני העולם.
- הנהגה אמונית: חתירה להחלפת "השלטון הישן" והממסדים הביטחוניים (שהרקיבו לטענתו בשל תפיסות פרוגרסיביות) בהנהגה בעלת תודעה יהודית-אמונית עמוקה.
ומה המשנה הפוליטית?
- יצירת בלוק טכני ימני: פייגלין מציע איחוד של כל המפלגות מימין לליכוד (זהות, סמוטריץ', בן גביר, ואנשי צבא כמו עופר וינטר) לגוף אחד גדול. לטענתו, בלוק כזה יכול לעקוף את הליכוד ולהפוך למפלגת השלטון האמיתית של המחנה הלאומי.
- הצבת קווים אדומים בקואליציה: בשונה מסמוטריץ' ובן גביר, פייגלין מצהיר כי לא יהסס להפיל ממשלה אם היא תפעל נגד עקרונות היסוד שלו (כמו הכנסת משאיות סיוע לעזה). הוא שואף לכוח פוליטי שאינו "מחפש אישורים מהשמאל".
- שינוי מערכת הביטחון: שאיפתו הפוליטית האישית היא תפקיד שר הביטחון, מתוך מטרה לבצע "ניקוי אורוות" במערכת הביטחון שהוא רואה ככושלת ורקובה מהיסוד.
- פנייה לקהלים חדשים: פייגלין רואה במפלגת 'זהות' גשר שמסוגל להביא קולות מ"הגוש השני" (תומכי ליברמן, בנט והנדל) חזרה לימין, בזכות המצע הרחב שלה שנוגע גם בנושאי כלכלה, חינוך וחירות הפרט.
- עצמאות פוליטית: הוא מצהיר כי מפלגת זהות תרוץ בכל מקרה כדי להציע "פתק" למי שמאס בקיים, אך הוא נשאר פתוח לאיחודים כל עוד ליבת האידאולוגיה לא נפגעת.
יוסף חדאד
חדאד הוא ערבי-ישראלי נוצרי, פעיל הסברה ציוני בולט, אושיית רשת ומנכ"ל עמותת "ביחד – ערבים זה לזה". נולד בחיפה וגדל בנצרת, התנדב לשירות בצה"ל בגיל 18, שירת כלוחם בחטיבת גולני ונפצע קשה במלחמת לבנון השנייה (2006) בקרב בבינת ג'ביל, שם איבד חלקית את רגלו.
2+לאחר שיקום ארוך, הפך לפעיל חברתי שמקדם שילוב ושוויון של האזרחים הערבים בישראל, ומגן באופן נחרץ על מדינת ישראל מול הביקורת הבינלאומית, במיוחד ברשתות החברתיות ובתקשורת. חדאד ידוע כקול ערבי-ישראלי פרו-ישראלי, שלצד זהותו הערבית מצהיר על נאמנותו המלאה למדינה.
מה המשנה האידיאולוגית שלו?
- אוריינטציה ימנית מובהקת: חדאד מגדיר את עצמו כאיש ימין, ואף מציין שבנושאים מסוימים הוא נמצא "מימין לממשלה הנוכחית".
- ריבונות וארץ ישראל: מאמין בחשיבות האסטרטגית וההיסטורית של יהודה ושומרון. הוא מבקר בחריפות מסירת שטחים לרשות הפלשתינית.
- פטריוטיות ישראלית וציונות: דוגל באהבת המדינה, תרומה ועשייה למענה. הוא רואה בייצוג המדינה ובשמירה על האינטרסים שלה (כולל תמיכה בחיילי צה"ל) ערך עליון.
- שותפות ואיחוד החברה: שואף לקדם שותפות אמתית בין כל חלקי החברה הישראלית – יהודים וערבים, דתיים, חילונים וחרדים – על בסיס נאמנות למדינה.
- דחיית שיח המחנות: מתנגד לקיטוב הפוליטי של "ביביסטים מול קפלניסטים". הוא טוען שהשיח הזה לא מייצג את המטרה המשותפת של האזרחים והלוחמים בשטח.
- נחישות מול האויבים: מאמין ב"אומץ ישראלי" ובנחישות צבאית ללא פשרות אל מול איומים חיצוניים. באיזון בין היותנו מדינה מערבית למציאות בה אנו נמצאים במזרח התיכון.
- מעגל מקבלי ההחלטות: חדאד רואה את עצמו כערבי ישראלי הראשון שיישב בקבינט ויביא לשם את המנטליות המזרח תיכונית.
ומה המשנה הפוליטית?
- הקמת מפלגה עצמאית: חדאד בוחן הקמת כוח פוליטי חדש כדי לשמור על עקרונותיו, במקום להשתלב במפלגות קיימות (למרות שקיבל הצעות לשריון במקומות ריאליים ובתפקידי שרים במפלגות מרכז-ימין).
- אחריות הנהגתית: מאמין שכל 120 חברי הכנסת שהיו בתפקיד בשביעי באוקטובר – מהקואליציה ומהאופוזיציה – צריכים ללכת הביתה בשל האחריות למחדל. יחד עם זאת הוא ריאלי ויודע שהדבר לא אפשרי, ולכן מבחינתו יש חשיבות להכניס כמה שיותר רוח חדשה לעשייה הפרלמנטרית בכנסת.
- יחס ענייני לנתניהו: מצד אחד, מעניק לנתניהו קרדיט על החלטות אסטרטגיות (הכניסה לרפיח, המערכה מול איראן, חיסול נסראללה ומבצע הביפרים). אך באותה נשימה מטיל עליו גם אחריות למחדל השביעי באוקטובר. חדאד מרבה לומר שהוא כאזרח ידע להתריע בתקשורת ולכתוב פוסטים על הסכנה שתגיע מעזה וחמאס, אז הוא בהחלט מצפה שמי שאמונים על ביטחון המדינה יזהו זאת גם.
- שינוי פני המגזר הערבי: שואף להוות אלטרנטיבה לרשימה המשותפת ולאחמד טיבי. הוא מאמין שערביי ישראל צריכים להשתלב במדינה ובמוסדותיה, בדומה למדינות הסכמי אברהם. חדאד מצהיר שהוא לא בונה מפלגה סקטוריאלית אלא מפלגה שתייצג את כולם אך בתוכה יהיה גם הקול הערבי שלמעשה אמור להחליף את הנציגים הכושלים והאנטי ישראלים שמייצגים את החברה הערבית מאז הקמת המדינה.
- קהל יעד מגוון: חדאד מכוון לקולות מהימין האידאולוגי (מאוכזבי ליכוד, בן גביר ובנט) ובמקביל לקהלים נרחבים במגזר הערבי (בעיקר נוצרים, דרוזים ומוסלמים שמאסו בהנהגה הישנה). בנוסף חדאד מכוון לקולות הצעירים ונחשב לדמות מאוד אהודה עליהם דרך פעילותו ברשתות החברתיות במשך שנים עם חשיפה למיליונים.
- פוליטיקה של "רוח חדשה": דגש על הכנסת נבחרת של אנשי מעשה, פטריוטים שהוכיחו את עצמם מחוץ למגרש הפוליטי. חדאד לא מחפש שמות גדולים, לא תארים גדולים – אלא עשייה, נחישות, ערכים ובעיקר פטריוטיות..
