שלב החקירה הנגדית של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים הוביל היום (שלישי) לעימות קולני ומתוח במיוחד בין התובע יונתן תדמור לבין סגנית ראש צוות ההגנה, עו"ד נועה מילשטיין. במוקד העימות עמדה עדותו של ראש הסגל לשעבר, הארי הרו, לפיה נתניהו פחד להפסיד בבחירות 2014 ללא הבנות עם "ידיעות אחרונות". נציג הפרקליטות ניסה להשתמש בעדות זו כדי להציג את נתניהו כמי שנלכד בסתירה עצמית חמורה בין חקירותיו במשטרה לבין דבריו על דוכן העדים, אך נתניהו והגנתו בלמו את המהלך בזמן אמת, וחשפו את האסטרטגיה הפוליטית שהובילה בסופו של דבר לפיזור הכנסת.
7+תדמור הציג תמלולים מתוך חקירתו של ראש הסגל לשעבר, הארי הרו, שתיאר את החששות הפוליטיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בשלהי שנת 2014, בעיצומו של הניסיון להעביר את החוק נגד "ישראל היום": "ב-2014 אנו נמצאים, הוא פחד שבלי הבנה נפסיד בבחירות. אני זוכר שביבי אמר שאם אפשר להגיע להסכם עם נוני אז ננצח בבחירות".
ראש הממשלה השיב לדברים: "זה לא מתחבר למה שאני זוכר. ממש לא". תדמור הגיב לתשובת נתניהו:: "מה שאני הפניתי, הארו אומר שזה מה שהוא שמע מאדוני ואדוני אמר שבלי מוזס נפסיד את הבחירות".
7+נתניהו דחה את הדברים והבהיר כי תמונת המצב הייתה הפוכה לחלוטין. הוא הסביר כי מוזס פעל קשות ובנה לעצמו קואליציה חזקה בכנסת כדי להעביר את החוק, ולכן האפשרויות שעמדו בפניו היו לנסות להגיע לחוק מרוכך שיציל משהו מהעיתון, או לפזר את הממשלה וללכת לבחירות – מהלך שאותו ביצע בסופו של דבר למרות חוסר הביטחון המלא בניצחון.
הרוחות באולם סערו כאשר התביעה ניסתה ללכוד את ראש הממשלה בסתירה עצמית חמורה בין חקירותיו במשטרה לבין עדותו הנוכחית על הדוכן. התובע תדמור הטיח בנתניהו כי במשטרה הוא חזר והצהיר שלא התכוון לרגע אחד להגיע להסדר עם מוזס וכינה את השיח על פשרה "קשקוש", בעוד שכיום באולם הוא מתאר לפתע כוונה מעשית לקדם "חוק מרוכך": "אל תחליף אותי בשיקולים הטקטיים שלי איך אני מגיע ליעד. תוכל לראות איך מנהלים את זה".
7+עו"ד יונתן תדמור המשיך להקשות: "יש פער שאותו אדוני כרגע מתבקש להסביר בין חקירותיו שהוא אומר – קשקוש מקושקש, לא היה שום כוונה לגבי השיח על חוק מרוכך לעומת היום, בראשית אדוני מתאר פתאום שכן הייתה כוונה לקדם חוק מרוכך. האם אדוני זוכר שגרסתו במשטרה הייתה שהוא לא התכוון לקדם שום חוק לא מורכך ולא אחר?"
עו"ד נועה מילשטיין זיהתה מיד את המניפולציה – ניסיון להפיל את העד באמצעות הצלבת ציטוטים חלקיים מתוך אלפי עמודי פרוטוקול – וזינקה לבלום את המהלך בזמן אמת: "אני מתנגדת. זו מלכודת, אני מתנגדת לשאלה". בעקבות ההתנגדות החריפה נאלץ נתניהו לצאת מהאולם, ובין ההגנה לתביעה התפתח ויכוח נוקב. השופט משה בר-עם קיבל את גישת ההגנה, קטע את חילופי הדברים והנחה את התובע לנסח מחדש שאלה פשוטה וישירה: "תראו את השאלה, תשאלו אותו למה הכוונה וישיב על זה".
7+עם חזרתו של ראש הממשלה לדוכן העדים, הושלם פירוק המלכודת של התביעה. נתניהו סיפק הסבר מפורט המאחד בין הגרסאות ומבהיר את האסטרטגיה המלחמתית שניהל מול חוק "ישראל היום": "לא הייתה הסכמה. זה טקטיקות של משא ומתן. אני חוזר על הדברים כפי שהם היו באמת, הכוונה שלי הייתה לבלום את החוק, מלחמה בחוק.
"הקמתי לעמן זה צוות ותכנון שלא נעשה בשום חוק אחר, עם התפצלויות. ממש מלחמה שלא נועדה להביא לחוק מרוכך אלא לבלום את החוק. זאת הכוונה, אתה שואל את השאלה: מה קורה אם אני לא יכול לנצח את האויב בכל החזיתות? אז אני בוחר באיזה חזיתות אני עושה מהלכים אחרים. אתה בונה את האלטרנטיבות, הכוונה והמשימה והמטרה שלך להרוג את החוק הזה אבל מה קורה אם אתה לא יכול להרוג אותו? אתה מנסה למצוא פשרה מחוסר היכולת לנצח את החוק. אתם הופכים דבר ואמירה כזו או אחרת. כל אחד רואה את המעשים שלי מה באמת עשיתי".
7+השופט משה בר-עם ביקש לחדד את הדברים ושאל באופן ישיר: "הכוונה לחוק מרוכך?", ונתניהו השיב: "לא יודע אבל לא משנה. אני בלמתי את זה ובלמתי את זה. זה חוק, הלכה למעשה שמסרס את ישראל היום. אני מנסה קודם כל לבלום את זה, להרחיק אותו בכל דרך אחרת. לא מצליח ואם אני יודע שלא אצליח, זה לא בשבילו. אני לא נותן לו משהו. הוא לקח לקח לקח, הסיכויים שלו תלושים מאוד. חוק מרוכך".
התובע יונתן תדמור סירב להרפות והציג לנתניהו את הציטוט הנחרץ מחקירתו במשטרה לפיו "לא התכוון לרגע אחד להגיע איתו להסדר". ראש הממשלה פירק לחלוטין את טענת הסתירה והבהיר כיצד הכל מתחבר לאותה תמונת מצב פוליטית: "אני לא זוכר את השלבים מהלכים או אמירות הסך שלי, לא כל פרט ופרט אבל אני כן זוכר דבר עיקרי – אני מנסה לבלום את החוק ואתה מנסה לטשטש את זה ולכן כל מה שנאמר לפני כן זה קשקוש, אלא אם בשלב מסוים הוא השתלט על כל הקואליציה ואז אני אומר אולי, אולי אם יש לי דרך כאן לעשות איזשהו ריכוך?".
7+בהמשך השופטת רבקה פרידמן פלדמן, סיכמה לפרוטוקול כי ראש הממשלה מבהיר למעשה שאינו זוכר על מה בדיוק דיבר באותם רגעים ספציפיים במשטרה, והתביעה נאלצה לעבור לציטוטים הבאים לאחר שקו החקירה שלה נבלם על ידי צוות ההגנה.
הוויכוח המרכזי באולם נע סביב השאלה האם נתניהו ניסה לסגור עסקת שוחד עם נוני מוזס, או שניהל מולו משחק שחמט פוליטי. התביעה ניסתה להוכיח שנתניהו "נלכד בשקר": היא הראתה שבמשטרה הוא אמר שכל הדיבורים על פשרה הם "קשקוש" ושהוא מעולם לא רצה להגיע להסדר, ואילו כעת בבית המשפט הוא מודה ששקל תוכנית גיבוי של "חוק מרוכך". התביעה ניסתה להציג זאת כסתירה חמורה שהורסת את האמינות שלו.
7+כאמור, החקירה הנגדית ועדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובכלל זה חילופי הדברים עם התובע יונתן תדמור בנוגע לשיחותיו עם נוני מוזס, מתנהלים במסגרת תיק 2000, בה מאשימה הפרקליטות את ראש הממשלה במרמה והפרת אמונים, בטענה כי ניהל שיחות ומשא ומתן עם מוציא לאור של קבוצת "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, במסגרתם נדונה לכאורה אפשרות להטבת סיקורו התקשורתי של נתניהו וריסון הקו הלעומתי נגדו, בתמורה לקידום חקיקה שתגביל את תפוצתו של העיתון המתחרה "ישראל היום".
