כמדי ראש חודש, התסריט הידוע מראש והמאוס משוחזר בדיוק קוסמי ברחבת הכותל המערבי. השריד האחרון לבית מקדשנו, המקום שאמור להיות לב האחדות, התפילה והכיסופים של העם היהודי כולו, הופך פעם אחר פעם לזירת התגוששות פוליטית וחברתית מכוערת, רוויית צעקות, מתח ופילוג.
2+מה שהיה אמור להתקיים כתפילת ראש חודש שגרתית, מוזיקלית ומרגשת, הופך תחת מצעד יחסי הציבור של נשות הפרובוקציה למפגן כוח פוליטי זול ורעשני.
אין מדובר כאן ברצון כוותי להתפלל, אלא בניסיון עיקש להנדס תודעה ולייצר פרובוקציות בשידור חי. השיא נרשם רק לאחרונה, כאשר שוב חזינו במחזה המביש של ספר תורה שהוגנב בחשאי ובאופן מניפולטיבי לרחבת הנשים – מהלך המהווה הפרה בוטה וישירה של החוק והנהלים במקום. מתי הפך ספר התורה, הקדוש מכל, לכלי שרת וקלף מיקוח במאבקים חברתיים?
2+מנגד, אי אפשר שלא להעריך את עמידתן האיתנה של "המלאכיות של הכותל" – בנות הסמינרים והאולפנות שמגיעות בהמוניהן, יחד עם פעילות כמו נטלי דדון, כדי להציב מענה יהודי, שורשי והלכתי מול אותן קבוצות שוליים. הבנות הללו, שמבקשות בסך הכל לשמור על שגרה מבורכת ולקיים את התפילה כסדרה וכהלכתה, נאלצות להיגרר לוויכוחים תהומיים בעיצומו של יום קדוש.
הגיע הזמן לומר בקול ברור: הכותל המערבי אינו במה למופעי ראווה של ארגוני רדיקליים, והוא אינו הפקר. מי שמגיעה לרחבה הקדושה מתוך כוונה מוצהרת להפר את הסדר, להתעמת עם המפקדים, להגניב ספר תורה בניגוד לחוק ולייצר מתח גואה בעזרת הנשים ובעזרת הגברים – אינה מחפשת תפילה, היא מחפשת כותרות. כולנו תפילה שהמקום שאמור להיות מגבש ומאחד, מקום תפילה ובקשה, ימשיך להיות כך ללא פרובוקציות מיותרות.
