בראיון שהעניק לפני כמה שנים מי שהיה סגן הרמטכ"ל והיום ראש מפלגה, יאיר גולן, הלין יו"ר "הדמוקרטים" על כך שלאחרונה החלו מפקדים להכניס לפקודות הקרב ולאגרות המיוחדות שהוציאו תחת ידם בהזדמנויות שונות, ביטויים מהעולם היהודי, כמו בעזרת השם או שמע ישראל. "אין מקום לביטויים כאלה בצה"ל", אמר, "מדובר בצבא הגנה לישראל ולא צבאות השם". נראה שרוחו של גולן, על אף שעזב את הצבא מזמן, עדיין שורה בקרב כמה מאנשי הפיקוד הבכיר בו. בראשם הרמט"לים האחרונים הרצי הלוי ואייל זמיר, שהתנכלו, כל אחד בתורו, לפאץ' משיח הנעטה על כתפיהם של עשרות אלפי חיילים במלחמה האחרונה.
2+מי שעקב אחרי החיילים הגיבורים, בסדיר ובמילואים, המחרפים נפשם ממש, בעזה, בלבנון ובמקומות אחרים, לא יכול שלא להתפעל מהרוח היהודית החזקה הנושבת בין שורותיהם, מהגאווה הגלויה לעם אליו הם משתייכים, ולתורה הנותנת למעשה את הכוח היחידי המצדיק את היאחזותו של עם ישראל בקרקע עליו הוא יושב. עם כל הכבוד ל"ערכי צה"ל" או לעניינים אחרים, צדדיים, בשמם אוגרים החיילים והעם כולו את הנחישות והתוקף לעמוד מול האויבים המבקשים לכלותו, הזהות והמסורת היהודית הם הכוח האמיתי והערך המהותי המחבר בין העם לבין עצמו, עד כדי מסירות נפש של ממש. מי שלא רואה את זה – לא מכיר במציאות.
לא סתם מאות אלפי ציציות חולקו לחיילים לפני הכניסה לקרב, מהם לא יידעו בוודאות אם יצאו חיים או שלמים, רובם לחיילים שלא עוטים ציצית בדרך כלל, כנ"ל לגבי כיפות, ספר תהילים באפוד, ותפילין לשעות הבוקר המוקדמות. זה לא פולקלור או הגדלת המזל, זה הרוח המפעמת בכל אחד ואחד. טבע הנשמה היהודית, גם אם מדובר בכזו שצמחה בגוף שגדל בסביבה או בחינוך שדברים אלה לא היו חלק מהשיח או מהיום-יום הרגיל שלו. כי כך זה במלחמה ובסיכון חיים- הנפש מתעלה לגודל השעה ובאה לידי ביטוי לפעמים גם בעוצמה ובחיצוניות. זה לא משנה את העובדה שהשורש לכך עמוק ויסודי.
2+לכן ההשוואה בין פאץ' המבטא את הכמיהה היהודית העתיקה לגאולה ולבניית בית המקדש, לבין סיסמאות אחרות, פוליטיות או משעשעות, אינה במקומה. לכן גם הרצון להפריד בינה לבין החיילים שמוכנים למסור את נפשם, לא ריאלי ולא יצלח. כי האמת חזקה מכל פקודה והוראה פיקודית.
הפקודה המנותקת מחיילי צה"ל להסיר את סמל התקווה והאמונה ממדיהם היא לא פחות מפקודה בלתי ראויה, עלובה ואפילו בלתי חוקית. אולי אפילו בלתי חוקית בעליל. כמוה כדרישה לעקירת הלב הפועם, או להסיר את הכיפה מעל הראש, לא פחות.
2+יש מי שזה מבהיל אותו. שביטוי יהודי בחיצוניות מפחיד אותו, אולי אפילו מכעיס. אבל מדובר בביטוי של חינוך וסביבת גידול ולא שמשהו מעבר לכך. להיפך, ככל שמידת ההתנגדות גדולה, כך העדות לכך שמדובר בעניין הנוגע לשורש נשמתו של הרוגז. כי גם הוא יהודי עם נפש הומיה בקרבו. אם זה לא היה נודע לו – לא היה מתרתח.
גם מפקדי צה"ל, כולל הרמטכ"ל, צריכים להפנים, בוודאי אחרי תקופת לחימה כה ארוכה וקשה ועם גילויי יהדות ומסורת כל כך מוחצנים בקרב החיילים, כי הצבא הוא בראש ובראשונה צבא יהודי. לא צבא שמגן רק על אוכלוסיה. אלא צבא שמגן על ארץ, על עם, וגם על התורה.
