שימו לב, מאתמול מדברים איתנו על פירוק גוש הימין. האם הגוש הזה הולך לפירוק? אנחנו שומעים את הפרשנים, אנחנו שומעים את הכתבים, אנחנו רואים את הכותרות על הגוש שמתפורר.
שימו לב, זה זמן לאחדות. זה זמן לשלב ידיים. כי מאחורי הגוש האמוני לא עומדות רק סיסמאות. עומד גוש עם אמונה, עם אהבה ליהדות, עם אהבת התורה. הגוש האמוני רוצה להישאר ביחד: המסורתי, הכיפה הסרוגה, החרדי, עמך ישראל. אנשים שאוהבים את תורת ישראל, את עם ישראל, את מדינת ישראל. וזה הדבר האמיתי שיש פה. לא פוליטיקה, אלא מחנה עם זהות, שורשים ואמונה. ולכן התפקיד, התפקיד של המנהיגים עכשיו הוא לשמור על ה"ביחד" הזה.
כי מול זה, אתמול עלו לבמה נפתלי בנט ויאיר לפיד וניסו למכור לציבור את הקשקושים הישנים על איחוד ותקווה, איחוד בתוכם כמובן. כשמקלפים את הסיסמאות מבינים מהר מאוד מה באמת מחבר את הגוש הזה: לא דרך משותפת, לא ערכים עמוקים, רק דבר אחד – שנאת נתניהו. זה הדבק, זה המנוע, זה הסיפור כולו.
כששומעים את הקולות סביב המחנה מבינים גם לאן זה הולך: מחנה שמדבר בשם הדמוקרטיה אבל מתקשה להכיל תקשורת שלא חושבת כמוהו. מחנה שמתקשה להכיל ציבור שחושב ומאמין אחרת. ואסור לשכוח – אם הגוש האמוני יתפרק, אנחנו נקבל בדיוק את זה.
